ב. מוֹרָה
1 ש"נ, — מה שיורה על דבר מהדברים, שאפשר ללמד ממנו דבר, שָׁת מוֹרָה לפלוני, עשה לו דבר שילמד ממנו מה שהוא צריך לדעת: קומה יי' אל יעז אנוש ישפטו גוים על פניך שיתה יי' מוֹרָה 2 להם ידעו גוים אנוש המה (תהל' ט כ-כא).
1 מן ירה, ועי' הערה לקמן.
2 כך ברוב הספרים, אך בקצת כ"י מורא באלף, ות"י דחלתא. אך המליצה קצת קשה. והשבעים קראו מורה בריש סגולה במשמ' מלמד. ורש"י פרש במשמ' מרות ועול, או במשמ' השלכה, או במשמ' תער.