°, פ"י, חגר מֵזַח:  בטבעות אפוד מזח, אשר לעד מינו לא יזח (רה"ג, קטע כ"י גני', J. Elbog. 134).

—  נִפע', °נִמְזַח, —  נחגר במזח, ובהשאלה נִמְזַח חכמה:  בחלקי שמחתי, וחכמה נמזחתי, ואותה לקחתי, בנפשי ולבבי, ימינה תקותי, שמאלה הדרתי, אחותי רעיתי, ואמי גם אבי, ספריה גני, וטירת ארמוני, ושיריה הוני, וכספי וזהבי, חמודי חמודיה, ודודי דודיה, ולי על בוגדיה, שאגה כלביא (דונש, ערך מזח, בשם אחד המשוררים).

—  הִפע', °אַמְזִיחַ, —  העיד דונש כי המשוררים אמרו אמזיח.