1, ש"ז, — כמו ב. מֵזַח, רִפָּה מְזִיחַ פלוני, בזה אותו: שופך בוז על נדיבים וּמְזִיחַ2 אפיקים רפה (איוב יב כא). —  ואמר המשורר: ומצית הקרב ואני לשלום לעולם לא ארפה את מזיחו (רמב"ע דיואן סז, כ"י בודל'). יגבר וחיל יאזר עת המות מזיח כל אנוש רפה (ר"י חריזי, הענק רלט). — ובמשמ' הפשוטה, ואמר הפיטן: בשלחו לבית רחץ יטה ויקדש ויפשט מזיחו, שארו לבושיו ירטה ויתהלל כמפתח איש שלחו (רסע"ג, עבודה).