1, א) ש"ז, מ"ר (מֵזִים), סמי' מְזֵי, — מְזֵי רָעָב, רגש הענוי והיקוד שגורם הרעב החזק: אספה עלימו רעות חצי אכלה בם מְזֵי2 רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם דבר' לב כג=כד. — ואמר הפיטן: מזי רעב עשׂ בקציר, תמור והשיג לכם דיש את בציר ר"א קליר, קינ' לת"ב, איכה תפארתי. — ב) °ת"ז, מי שמעֻנה במזי רעב: ילכו מזי רעב לפת מוסר ואיך יאפו ויאכלו את אשר לא עגו רמב"ע, דיואן ל, כ"י בודל'.
1 לא נתברר מקורו, ועי' הערה לקמן.
2 תרגם אונק': נפיחי כפן. השבעי' והולג' במשמ' כליון ושרפה. רסע"ג תרגם: סג'אר אלג'וע, ר"ל יקוד הרעב. בערב' שג'אר سجار הוא הסקת התנור, והשוה רסע"ג המלה מזי להפע' הארמי למזא לאתונא, וכבר השיג ריב"ג ע"ז מפני שמם במזא אינה שרשית, ופרש הוא מזי רעב כמו מתי רעב, במשמ' אנשי רעב, אך תרגומו של רסע"ג יותר קרוב להענין אפילו אם לא עפ"י ההשואה עם הפעל הארמי למזא. ואולי אפשר להשוות המלה מזי להשם הערבי ד'מיא' ذمىأ, שמשמש במשמ' גסיסת בע"ח שחוט לפני יציאת הנפש וזעזועיו האחרונים. עכ"פ המלה מזי נראה שהיא שֵם ע"מ כְּלִי.