*, ש"נ, מ"ר מְזִיגוֹת,— שה"פ מן מָזַג: המוציא יין כדי מזיגת הכוס (שבת ח א). סדר למזיגת הכוס כיזה צד בתוך המזון מתחיל מן הגדול אחר המזון מתחיל מן המברך (תוספתא ברכ' ה ז). ארבעה כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי מזיגת כוס יפה (פסח' קח:). כל מלאכות שאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו (כתוב' ד:). — ןבהשאלה כמו מזג, במשמ' °הרכבה טבעית: ויולידו בעת מזיגתם מינים מתחלפים מן הויות ( ר"א בר"ח הנשיא, אשפירא א). שהוא נוח לעשות מעשים כטבע מזיגת ליחותם שמהם נולד (ספ' מוסר לר"י בן עקנין ב טז). ואמרו חכמי הרופאים שכהות הנפש נגררות אחר מזיגת תערובות גופו ובהם הם תלויות כיצד אם היו מזיגת  תערובותיו בד בבד במשקל וכו' (שם ה כא). בנפש שהיא בגוף מעורב לפי מזיגה תכליתית אמיתית (תגמ' הנפש יב). למעלה לא יהיה שום ספירה עומדת אלא בענינה ומזיגתה העצמית שהטביע בה עלת העלות (עסיס רמונ' ח ב).