1, פ"י, מָחֲתָה, מָחִיתָ, מָחִיתִי, מֹחֶה, מָחֹה, לִמְחוֹת, מְחֵה, אֶמְחֶה, תִּמְחֶה, יִמְחֶה, תֶּמַח, תֶּמְחִי, מְחֵנִי, אֶמְחֶנּוּ, — א) מָחָה דבר כָּתוּב, שפשף וקנח את הכתוב במים וכדומ' כדי שלא ישאר רשם ממנו, abwischen; effacer; blot out : וכתב את האלת האלה הכהן בספר וּמָחָה אל מי המרים (במד' ה כג). — מָחָה את פלוני מסִפְרוֹ, השמידו: ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מְחֵנִי נא מספרך אשר כתבת ויאמר יי' אל משה מי אשר חטא לי אֶמְחֶנּוּ מספרי (שמות לב לב-לג). — ובכלל, בהשאלה במליצה, מָחָה אותו מעל פני האדמה, השמידו: ויאמר יי' אֶמְחֶה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה (בראש/ ו ז).  כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ  ארבעים יום וארבעים לילה וּמָחִיתִי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה (שם ז ד). — מָחָה את זִכְרוֹ, שלא ישאר זֵכֶר ממנו: כי מָחֹה אֶמְחֶה את זכר עמלק מתחת השמים שמות יז יד.  תִּמְחֶה את זכר עמלק מתחת השמים (דבר' כה יט). — ואת שמו: הרף ממני ואשמידם וְאֶמְחֶה את שמם מתחת השמים (דבר 'ט יד).  ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה וּמָחָה יי' את שמו מתחת השמים (דבר' ט יד).  ולא דבר יי' לִמְחוֹת את שם ישראל מתחת השמים (מ"ב יד כז).  גערת גוים אבדת רשע שמם מָחִיתָ לעולם ועד (תהל' ט ו). —  ואת הפשעים, סלח והסיר אותם מזכרונו: אנכי אנכי הוא מֹחֶה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכר (ישע' מג כה).  מָחִיתִי כעב פשעיך וכענן חטאתיך (שם מד כב).  חנני אלהים כחסדך כרב רחמיך מְחֵה פשעי (תהל' נא ג).  הסתר פניך מחטאי וכל עונתי מְחֵה (שם יא). — ואת החסד: זכרה לי אלהי על זאת ואל תֶּמַח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי (נחמ' יג יד). — ובתו"מ: פרט לסריס ששמו מחוי (ספרי דבר' רפט).  יצא זה (הסריס) ששמו מחוי (ירוש' יבמ' ד ה ג).  וגם (הקב"ה) הִשוה דעתו למחות את ישראל באותה שעה (מד"ר אסת', אם על המלך). — ואמר הפיטן: שעה מעל ושמצה וכפר חטא עניים, ועושק ומרוצה נא יהיו מחויים (רמב"ע, אחרית ותקוה). — ב) מָחָה את הכלי וכדומ', קנח אותו מהלכלוך וכדומ': כאשר יִמְחֶה את הצלחת מָחָה והפך על פניה (מ"ב כא יג). — ובתלמ': שעתיד (מי שמדד את היין) למחות את המחצלות ואת המדות (תוספת' ע"ז ז יז). — ואת הדמעה מהפנים, נִגֵּב: בלע המות לנצח וּמָחָה אדני יי' דמעה מעל כל פנים (ישע' כה ח). — והפה אחרי האכילה: אכלה וּמָחֲתָה פיה (משלי ל כ).

— נִפע', נִמְחוּ, יִמַּח, יִמָּחֶה, יִמָּחוּ, תִּמָּחֶה, תִּמָּח, — נִמְחָה הדבר, מָחָה אותו, ובהשאלה, נִמְחָה מן הארץ, נשמד: וַיִּמַּח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וַיִּמָּחוּ מן הארץ (בראש' ז כג). — ושמו, נשכח: והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא יִמָּחֶה שמו מישראל (דבר' כה ו).  יהי אחריתו להכרית בדור אחר יִמַּח שמם (תהל' קט יג). — ופלוני מעַמּוֹ, נשמד: ויאמרו ירשת פליטה לבנימן ולא יִמָּחֶה שבט מישראל (שפט' כא יז). וּמִסֵּפֶר החיים, יִשָּׁמֵד: יִמָּחוּ מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו (תהל' סט כט). — ומעשיו, יאבֵדו: ונברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם וְנִמְחוּ מעשיכם (יחזק' ו ו ). — וחטאתו, נשכחה: ואל תכס על עונם וחטאתם מלפניך אל תִּמָּחֶה (נחמ' ג לז).  יזכר עון אבתיו אל יי' וחטאת אמו אל תִּמָּח (תהל' קט יד). — וחרפתו: נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תִמָּחֶה (משלי ו לגז). — ובתו"מ: כתב שיכול להמחות (סוט' ב ד).  להטיל שלום בין איש לאשתו אמר המקום ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים (ספרי במד' טז).  דור המבול נמחו מן העולם על ידי שהיו שטופין בזנות (מד"ר ויקר' כג). — °יִמַּח שְׁמוֹ, קללה מצויה כשמזכירים אדם רע: ואמר לנו לא תאמינו לבעלי לשון הרע ימח שמם (שו"ת רלב"ח כו).  אמר אח גרין ימח שמו וזכרו (יוסף המקנא, ברכ"א לכבוד ברלינר).  רעה תבוא על האויבים ימח שמו וזכרו של עמלק (פלא יועץ, קללה). — ואמר הפיטן: ימח שמו וזכרו, ונמח זכורו, מלהזכירו בזכרון קדוש (ר"א קליר, חי וקים).  כרות זרים ואכזרים והתיקם ליום טבח שמם ימח ואז תשמח אום לה היא נתונה (סדור תימנ', שולמית בלי תרמית).

— פע', * מִחָה, — כמו קל משמ' ב: חנוני מקנח מדותיו פעמים בשבת וממחה משקלותיו פעם אחת בשבת (ב"ב ה י).  הדיח בהם (בהמים) את הכלים או שמיחה בהם את המדות (ידים א ד).  למלך שהיה מיסב על אקוביטין שלו הכניסו לו תבשיל הראשון ואכלו והיה ערב לו התחיל ממחה בקערה כך עולות מהים אעלה לך כזה שהוא ממחה בקערה (מד"ר ויקר' ז, פסיק' רבתי טז). — ובסהמ"א: ומשקלות ששוקל בהן ממחה בסכין או בעץ שמא נדבק שום דבר על המשקל (ערוך, ערך מח ד).  ותולין ומפשיטין את כולו וקורעו וממחה את קרביו עד שמסיר מהן הצואה והפרש (רמב"ם, קרבן פסח א). —ועי' *מָחַק.