*, ש"נ, — שה"פ מן א. מָחָה: הזהר בדברים הללו שהם מחיית מלכים (מד"ר במד' י). — ואמר הפיטן: פקדת מחיית עמלק להתווכח, קנה חכמה קנה בינה אל תשכח (אזהר' לר"א הזקן, אמת יהגה חכי). ידיד ה' אשר מלך תחלה, וכו' ולא נעצל ממלחמת עבור הצלה, צוה על מחית המזנב (רשב"י, ב' ר"ה, שבתי וראה). פותחין שבת ראשונה בשקלים, ובשניה זכור מחית מעוקלים מקולקלים, להקדים ולהכריע בקע למאה זוזים קלים (מנח' בר מכיר, אור זרוע). מתכיפים אחריה מחית סוטן להשמיעה, שקלינו להקדים גאון קמינו להכניעה (ר' משה, את פני מלך).