1, א) פ"ע, — מָחָה הגבול על מקום פלוני, הגיע עד שם, נגע במקום ההוא: וירד הגבל משפם הרבלה מקדם לעין וירד הגבל וּמָחָה על כתף ים כנרת קדמה במד' לד יא. — ובסהמ"א, במשמ' העקרי' של הכאה: ובא סמאל שר של רומי והיה מלמד על ישראל חובה אמרתי לו הקב"ה ומשיחו עוסקין בנחמות של ישעיהו ואתה מקטרגן ומחני והכני וטרדני ולא אמר לי כלום פרקי משיח. — ב) פ"י, בהשאלה, *מָחָה בידי פלוני2, ערער, אמר שלא נכון לעשות כך, או לא הניח לעשות דבר, Einspruch erheben; protester; to protest : עבדים היו ישראל למלכים במצרים יצאו לשוק נוטלין פת בשר ודגים וכל דבר ואין כל בריה מוחה בידם יוצאין לשדה נוטלים ענבים ותאנים ורימונים ואין בריה מוחה בידם מכי' בשלח ד א.  חנות שבחצר יכול למחות3 בידו ולומר לו איני יכול לישן מקול הנכנסין ומקול היוצאין וכו' אבל אינו יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן לא מקול הפטיש ולא מקול הריחים ב"ב ב ג.  כהן שמכר שדה לישראל ואמר לו ע"מ שיהו המעשרות שלי ארבע או חמש שנים יכול הוא למחות בידו שלא ליטעה כרם ירוש' דמאי ו כה ג.  עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו וכו' ואינו יכול למחות בידו מפני שיכול לומר לו אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי ב"ב כא:.  ויש לי עת לעשות חפצי ואין מי שימחה בידי מד"ר במד' יד.  אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע אם אתה חפץ לזכות מי ימחה בידך תנחומא תזריע ט. — ואמר הפיטן: כל אשר תחפוץ תוכל לעשות, ואין מי מוחה בידך מעשות שהי"ח ליום ג, אמנם ידעתי. — וּמָחָה בפלוני: הזיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות  (בעל הזיז בבעל החצר לא לבנות כנגדו כלום) פחות מטפח אין לו חזקה ואין יכול למחות ב"ב ג ו.  מפני ארבעה דברים בעלי בתים ישר' נמסרין למלכות על ששוהין שטרות פרועין ועל שמלוין בריבית ועל שפוסקין ואין נותנין ומי שספק בידו למחות (בזולתו שלא לעשות מעשים מגנים) ואינו מוחה תוספתא סוכ' ב ה.  וכולן ששחטו ושחט רבן עליהן יוצאין בשל רבן ואין יוצאין בשל עצמן חוץ מן האשה שיכולה למחות פסח' פח..  אמר רב יוסף הגדילו (הקטנים שנתגיירו) יכולין למחות כתוב' יא..  וכי למחות בפניו הוא צריך ב"ב לח:.  שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם לכבודי לא מחיתם לכבוד בשר ודם מחיתם מד"ר במד' יח. — ובסהמ"א: למה היה זה משתמש שנה אחר שנה בקרקעך ואין לך עליו לא שטר שכירות ולא שטר משכונה ולא מחית בו וכו' היה לך למחות בפני עדים וכו' הואיל ולא מחית אתה הפסדת על עצמך רמב"ם, טוען ונטען יא ב.  אם הלוה מוחה בעדים שלא יכתבו לו שטר שו"ע חו"מ לט ד.  ואפילו אחר המחזיק בשלה בחיי בעלה אינה צריכה למחות שהיא סומכת על בעלה שימחה טוחו"מ קמט ו. — *וּמָחָה על ידו: לא שנו (שאסור לקרא בשבת לאור הנר) אלא אחד הא שנים מאחר שהן יכולין למחות זה על ידי זה מותר ירוש' שבת א ג:. — °וּמָחָה על חברו: זבל של אכסניא לכל אדם אין יכול למחות על חבירו אלא הקודם זכה ערוך, ערך אכסניא.

—  פִע', *מִחָה בידו, — כמו הקל: ששה דברים עשו אנשי יריחו על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם פסח' ד ח.  בית דין של כהנים היו גובין לבתולה ד' מאות זוז ולא מיחו בידם חכמים כתוב' א ה.   אין ממחין ביד עניי ע"א בלקט שכחה ופיאה מפני דרכי שלום  גיט' ה ח.  אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים וגודשין שלא ברצון חכמים ולא מיחו בידם חכמים מנח' י ח.  ומוציא (המלך) למלחמת הרשות על פי דין של שבעים ואחד ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו סנה' ב ד.  אמרו לו (לפרעה) ראה ישראל הכו ממנו הרגו ממנו פצעו ממנו ולא מיחה אדם בידם מכי' בשלח ב א.  אין גובין כסות בכסות ואין פודין שבוי בשבוי ואין ממחין ביד הפרנסים על כך תוספתא שקל' א יב.  אשת יונה היתה עולה לרגל ולא מיחו בידה חכמים ירוש' ערוב' י כו.  טבי עבדו של ר"ג היה נותן תפילין ולא מיחו בידו חכמים שם סוכ' ב נב ד.  נהגו העם לכנוס בשלישי ולא מיחו בידם חכמים כתוב' ג:.  היה אחד מהן חורש שדהו לוכסון מעמיד צלם באמצע כדי שיהו ראשי תלמים מראין לה וכיון שלו מיחו בידן חזרו להיות עושין בראשי הדרכים וכו' וכיון שלא מיחו בידן חזרו להיות עושין ברחובות מד"ר איכ', פתיח'. — וּמִחָה על ידו: בעל הבית ממחה ע"י דייר ואין דייר ממחה על ידי בעל הבית ירוש' מעשר' ג נ ד.  אם אמרה (הנערה למי שמבקש להצילה מהמבקש לאנסה) הנח לו אין מצילין אותו בנפשו שאם ממחין הן על ידיו נמצאו באין לידי שפיכות דמים שם סנה' ח כו ג.  קטן זה כל מה שהוא עושה אין ממחין על ידו למה שהוא קטן מד"ר שה"ש, אחות לנו. —  ומִחָה בפלוני: ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהגוי ממחה אבל אין הגוי ממחה חייב בפאה תוספתא פאה ב ט.  כשם שהשותף ממחה כן הדיור ממחה ירוש' מעשר' ג נ ד.  האשה ממחה לומר אצל בני אני רוצה שם פסח' ח לה ד.  שכל מי שיש ספיקה בידו למחות ואינו ממחה קלקלה תלויה בו שם ביצ' ב סא ד.  כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו שבת נד:. לא שלו היתה (הפרה) אלא של שכינתו ומתוך שלא מיחה בה נקראת על שמו שם.  גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם שם נה:.  מתוך שהיה לו לפנחס למחות לחפני ולא מיחה מעלה עליו הכתוב כאילו חטא שם:.  כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות כתוב' יא.. מיחה בפני שני בני אדם ב"ב לח:.   כיון שמיחה שנה ראשונה שוב אין צריך למחות שם לט:.  שהיה בידם למחות ולא מיחו סנה' כז:.  אמר ר' יהודה מעשה בתלמידו של ר' עקיבא שהיה קושר תפיליו בלשונות של תכלת ולא אמר לו דבר איפשר אותו צדיק ראה את תלמידו ולא מיחה בו אמר לו הן מנח' לה..  אמר לו ישמעאל (ליצחק) אני חביב ממך למה שהיה סיפוק בידי למחות (על המילה) ולא מחיתי וכו' אבל אתה נמלת בקטנך ואי אפשר למחות מד"ר בראש' נה.   ר' יודן אמר ראשי העם תלה (משה) על שלא מיחו בבני אדם שם במד' כ.  הרי שמיחה שמעון במדינה רחוקה מפני מה יטעון ראובן ויאמר לא שמעתי שמיחה בי כדי שאזהר בשטר רמב"ם, טוען ונטען יא ה. — ומִחָה על פלוני: נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלשה וכו' וחנניה מישאל ועזריה שהיו השלשה מישראל עמדו ומיחו על עצמן ולא עבדו ע"ז מד"ר שה"ש, זאת קומתך. — מִחָה דעתו, פגע בדעתו, ברגשו: ולא יניח אדם פירורין ויניח על גבי שלחן מפני שהוא ממחה דעתו של חבירו דא"ר ט. — ובמשמ' העקרית של הכאה, מִחָה בכפו, כמו מחא כף: וכל מת שהיה עובר בשוק היתה (איזבל) יוצאת מביתה וממחה בכפיה ומקוננת פדר"א יז.