א. מָחוֹךְ
* 1, ש"ז, — צחוק ולגלוג: דבר המביא לידי מחוך2 (שבת סד.). — ובסהמ"א: ויצחק זה (שנאמר באברהם) תירגם אונקלוס וחדי לשון שמחה ושל שרה (שנאמר בה ותצחק שרה) לשון מחוך למדת שאברהם האמין ושמח ושרה לא האמינה ולגלגה (רש"י בראש' יז יז).
1 מן חוך בארמ', צחק.
2 כך בכ"י (ד"ס), ובנוסח' גיחוך.