*, פ"י, —  א) מָחַל על דבר, מָחַל דבר, מָחַל חוב וכדומ' לחברו, וִתֵּר עליו, הניח לו שישאר אצלו, verzichten; renoncer; -nounce:  נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש מחל לו ע"ז וע"ז (ב"ק ט ו).  שותפין שמחלו להם מוכסים מה שמחלו מחלו לאמצע ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו (תוספתא ב"מ ח כה).  כשהוא בא עמו לחשבון לא יאמר לו מלא לי את המידה מחל לי את הקורטוב הזה (שם ב"ב ה ח).  בוגרת אין לה לא מכר ולא קנס וכו' שפיתתו או שמחלה לו (ירוש' תרומ' ז מד ג).  ויש אדם מוחל דבר שאינו שלו (שם כתוב' ג כז ג).  המוחלת כתובתה ליתומים ניזונת משלהן וכו' לא דייך שמחלה ליתומין כתובתה אלא שאתה מבקש להבריחה ממזונותיה (שם יא לד:).  מחל של מאתים במנה ושל מנה לא מחל (שם יג לו:).  המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל (בבלי שם פה:).  הנותן עירבון לחבירו וא"ל אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך (ב"מ מח:). —  ב) *מָחַל לו עון, סָלַח לו, verzeihen; pardonner; -don:  דברים שבינך לבין המקום מוחלים לך דברים שבינך לבין חברך אין מוחלים לך עד שתפייס את חברך (ספרא אחרי עז ח).  שגדולים שבכם משתחוים לפעור וימין שלו פשוטה לקבל וכו' כבר מחול לשעבר (ספרי דבר' ל).  מה הגר מוחלין לו על כל עונותיו אף חכם שנתמנה מוחלין על כל עונותיו (ירוש' ביכור' ג סה ד).  כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו (ברכ' ה:).  כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו מוחלין לו על כל עונותיו (שם יב:).  שתפסו משה להקב"ה כאדם שהוא תופס את חבירו בבגדו ואמר לפניו רבש"ע אין אני מניחך עד שתמחול ותסלח להם (שם לב.).  אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מחול לי על אותו עון אמר לו מחול לך (שבת ל.).  שכל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו (שם קה:).  כל המשמר שבת כהילכתה ואפי' עובד עבודת כוכבים כדור אנוש מוחלין לו (שם קיח:).  כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד (חגי' ה.).  באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה וידעו הכל שמחל לו הקב"ה על אותו עון (מו"ק ט.).  אדם עובר עבירה פעם ראשונה מוחלין לו שניה מוחלין לו שלישית מוחלין לו רביעית אין מוחלין לו (יומ' פו:).  אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ימחול לו (שם פז.).  הרואה קרי ביוה"כ עונותיו מחולין לו (שם פח.).  מעשה שבא ר"א ברבי שמעון ממגדל גדור וכו' נזדמן לו אדם שהיה מכוער ביותר וכו' אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך אמר איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני וכו' אמרו לו אע"פ כן מחול לו שאדם גדול בתורה הוא אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן (תענ' כ:).  כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקורין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם (שם כז:).  אין אדם עולה לגדולה אא"כ מוחלין לו על כל עונותיו (סנה' יד.).  אמר (משה) להקב"ה הם חטאו ואני חטאתי ששברתי הלוחות אם מוחל אתה להם אף לי מחול וכו' ואם אין אתה מוחל להם אל תמחול לי וכו' אמר לו הקב"ה אל תצטער וכו' שאת מבושר שמחלתי לך על חטייה שלך (מד"ר שמות מו).  אמר להם (משה) לישראל הרבה ציערתי אתכם על התורה ועל המצוות ועכשיו מחלו לי אמרו לו רבינו אדונינו מחול לך (תנחומא ואתחנן ו). —  ואמר הפיטן:  סלח לנו אבינו כי חטאנו מחול לנו מלכנו כי פשענו כי אל טוב וסלח אתה (תפ' י"ח, סלח לנו).  אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו ביום הכפורים הזה (מוסף יוה"כ, אלהינו).  מלך מוחל וסולח לעונותינו (שם, קדשנו). —  והמליץ אמר:  ואם תשלים בעולם זה זכותי ותשיב לי כפי צדקי גמולים, במה זה אעמד יום דין ובמה יהי חובי וחטאתי מחולים (ר"ש הנגיד, הלי תעש). —  ובסהמ"א:  וכיצד מתירין הנידוי או החרם אומר לו שרוי לך ומחול לך (רמב"ם, ת"ת ז ג).  ואמר (החכם) מחול למי שהרע לך ותן למי שמנע ממך (ר"י א"ת, מבח' הפני', שער המחילה).  מחול חטא אוהבך ואל תתגלה לשונאך (שם). —  ומָחַל על עלבונו:  והוי צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו (אבות ו ב).  בא לפייס את המלך ואמר לו עלבוני מחול לך (ר"ה יז:).  הוי למוד לקבל את הצער והוי מוחל על עלבונך (אדר"נ מא). —  ועל כבודו:  האב שמחל על כבודו כבודו מחול הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול (קדוש' לב.).  בעל שמחל על קינויו קינויו מחול (סוט' כה.). —  ומשמש כדבור של דרך ארץ, במשמ' מחֹל על כבודך ועשה דבר פלוני:  תמחל לשלח את הדף הרצוף פה לידידנו (אגר' שד"ל, קנח).  ימחל אדוני וישלחם אל החכמים (שם קעב).

—  נִפע' *נִמְחַל, שמחלו לו, א) נִמְחַל לו העלבון, העון:  התוקע לחבירו נותן לו סלע אעפ"י שהוא נותן לו אינו נמחל לו עד שיבקש ממנו (ב"ק ח ו-ז).  שאפילו אדם עומד בטובה כל ימיו אינו נמחל לו העבירות שבידו (מכי' יתרו י).  (כתוב) בן שנה שאול במלכו וכי בן שנה היה אלא שנמחלו לו כל עונותיו כתינוק בן שנה (ירוש' ביכור' סה ד).  אין הגשמים יורדין אלא אם כן נמחלו עונותיהן של ישראל (תענ' ז:).  והקב"ה רואה שמשפיל עצמו ומכפר לעונותיו שכל זמן שאדם בזדונו אין נמחלים לו (פסיק' רבתי לח). —   ב) נִמְחַל שעבוד השטר וכדומ':  שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו (כתוב' פה.).

—  הָפע', °הָמְחַל, יָמְחַל, —  כמו נִפע':  זכיות יוכרעו ועון יומחל, מלהכוות בשלהבת רשפי גחל (ר"א קליר, ב' סכות, אאמיץ).  עד שאתה מתפלל על דברי תורה שיכנסו בלבך התפלל על עונותיך שיומחלו לך (תפאר' אדם ב).