מָחֹל
* 1, מחוֹל, ש"ז, — מָחֹל הַכֶּרֶם, מקום פנוי בכרם בין הגדר ושורות הגפנים, או בין שני כרמים: מחול הכרם בש"א שש עשרה אמה וב"ה אומרים שתים עשרה אמה (כלא' ד א). איזו היא מחול הכרם בין כרם לגדר וכו' ר' יהודה אומר אין זה אלא גדר הכרם ואיזה הוא מחול הכרם בין ב' הכרמים (שם ב). חרבן הכרם ומחול הכרם (תוספת' כלי' ב"מ ו יג). אין זנב לכרם גדול ולא מחול לכרם קטן (ירוש' כלא' ד כט:).
1 לא נתברר בודאות מקורו. ואולי הוא מן חלל, ומָחֹל ר"ל מקום חלל, פנוי. ובערב' חַלל حلل, הפסק. ורא"מ לונץ, בפרושו על הירוש' אמר, כי הוא השם מחול, במשמ' רקודים, ששם היו בנות ישראל יוצאות לחול בכרמים.