מַחְלָב

 1, ש"ז, שה"פ, — ידידות של כזב, דברים של חנֻפה בכונה של מרמה. מַחְלַב העַיִן, מבט של חנף, של חִבּה למראית עין ומזמה רעה בלב, geheuchelte Freundschaft; flagornerie; sycophancy: לכן ענקתמו גאוה יעטף שית חמס למו יצא מחלב2 עינמו עברו משכיות לבב ימיקו וידברו ברע עשק ממרום ידברו שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ (תהל' עג ו-ט).



1 עי' הערה לקמן.

2 בהנסחה המסורה מלה זו נקודה מֵחֵלֶב, והתלבטו כל המפרשים הקדמונים והחדשים בפרוש פסוק זה ולא מצאו דבר מתישב על המליצה בדרך טבעי. וכבר אמר גרץ: ist ausserordentlich dunkel. בתרגום השבעים כתוב במקום עינמו ἀδιϰία, ונראה כאלו היה כתוב בעבר' עוֹנָם, ועל מציאה זו נפלו רבים מהחדשים וגם גרֶץ בתוכם.  אך כבר העיר ע"ז בדעת Duhm בזה"ל: Ich kann mir vom "Hervortreten ihrer Schuld aus Fett" keine Vorstellung machen; mindestens sollte man doch "aus ihrem Fett" erwarten, auch für Schuld ein bezeichnenders Wort wünschen. Dass חלב so viel wie Herz bedeutet, ist vier wie 17/10 eine ganz willkürliche Annahme. ובאמת, כבר עקילס וכמו"כ סומכוס תרגמו שניהם בפרוש ὀφϑαλμοί, ר"ל עיניהם. ת"י: שנא מן שומנא פרצופיהון. ע"כ. וכעין זה ר' משה שהביא ראב"ע: אמר ר' משה עינימו כמו עין הבדולח מרוב החלב יצא ונראה עין יפה למראה. ע"כ. רש"י: עיניהם בולטות מרוב שומן כל אדם כחוש עיניו משוקעות. והביא ראב"ע עוד פרוש: ויש אומרים מרוב חלבם כאילו יצאו עינימו כדרך עינים להם ולא יראו. ע"כ.  רד"ק: ויש מפרשים מזה (מלשון מראה) יצא מחלב עינימו כלומר יזהירו מראיתם מרוב השומן ומפרשים יצא הזהיר כמו השמש יצא על הארץ (השרשים, שרש עין). ואותם החדשים שלא קבלו הגהת עונמו במקום עינימו, כמו דוהם ואחרים, דחקו עצמם ואמרו שהכונה היא: מהשפתים השמנות יצאו העינים, ר"ל נראו מזמותיהם הרעות. והנה כל זה הדחק בא מפני שהכל ראו את השם חֵלֶב הידוע במקום שאיננו כלל, ואולם בכ"ז הכתיב של הנוסחה המסורה אינו משֻבש, רק שהקריא מטעה עפ"י הצורה החיצונה של המלה שהיא כמו השם חֵלב עם מ השמוש מִ בראשו. אבל, ההקבלה של החלק השני של הכתוב משכיות לבב מחמדת על מחלב שאין הדבר כך אלא שכמו שבמשכיות המם היא מם המשקל מִפְעָל, כך גם במחלב המם היא מם המשקל, ואין כאן חֵלֶב, אלא מַחְלָב. והשם הזה מחלב לא נגזר משרש חלב במשמ' שֹׁמן, אלא משרש חלב אחר, שבערב' מקביל לו ח'לב خلب, ומשמש בשתי משמ', האחת הפריש בצפרניו, והשנית במשמ' רִמָּה את פלוני, בפרט בדברי חנפה וחבה וידידות, וממנו משל הערבי הידוע: אד'א למ תע'לב פאח'לב, ר"ל אם אינך יכול לגבר על האנשים בכח גנֹב את דעתם, תרמה אותם. ושה"ת ח'לאב, כוזב, רמאי. אמר אבנ אלשכית: רג'ל ח'לאב וח'לבות אי ח'דאע כד'אב. והשם ח'לאבה خلابة, אמר אלג'והרי: אלח'לאבה אלח'דיעה באללשאנ. וכמו"כ ח'לב خلب, ענן שאינו נותן גשם: אלח'חלב איצ'א אלשחאב אלד'י לא מטר פיה (שם). ולשאנ אלערב: ואלח'לאבה אלמח'אדעה וקיל אלח'דיעה באללשאנ. אללית': אלח'לאבה אנ תח'לב אלמרא'ה קלב אלרג'ל באלטפ אלקול. ופלאנ ח'לב נשא' אד'א כאנ יח'אלבהנ אי יח'אדעהנ. אין ספק איפוא כי השם ח'לב והשם ח'לאבה משמשים בערב' במשמ' גנבת דעת של אדם בדברי חנף וידידות בכזב ושקר. ולא עוד אלא שמצאנו בערב' בפרוש גם הדבור ח'לאבה אלעינ במשמ' גנבת דעת בהבטת עין של ידידות כֹזבת. וכבר הביא אבנ אלשכית בתּהד'יב אלאלפאט' בית המשורר: לח'לאבה אלעינינ כד'דאבה אלמני (באב אלכד'ב).  וזו היא הכונה בהשם מחלב עינימו בהכתוב שלנו, ר"ל גנבת הדעת בדברי חנפה וכזב, ואמר כי במה שהרשעים מצליחים  בכל עניניהם ואינם פוגשים שום מכשול על דרכיהם נהיו גאותנים ויהירים, וחדלו מהשתמש בדברי חנפה כדי לגנב הדעת ולטמן בלבם מזמותיהם הרעות, כי אם בלי מורא ופחד עתה ימיקו וידברו ברע וכו'.  והנה הפעל יצא כבר בא במקרא במשמ' זו של חדל ופסק: גרש לץ ויצא מדון וישבת דין וקלון (משלי כב י). וכן במשנה מצוי זה השמוש: יצא ניסן, וכדומ', והוא מקביל לעבר: עברו משכיות לבב.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים