מַחֲלֶה
,ש"ז, בכנ' מַחֲלֵהוּ, — כמו מַחֲלָה: רוח איש יכלכל מַחֲלֵהוּ1 ורוח נכאה מי ישאנה (משלי יח יד). ואתה (תנגף) בחליים רבים בְּמַחֲלֵה מעיך עד יצאו מעיך מן החלי ימים על ימים (דהי"ב כא כה). — ואמר הפיטן: דלתי קבלה פתח אל שואליהם, ורפאות תעלה העלה למחליהם, ופני חן וחמלה האירה להם ר"י הלוי, סליחה, משתחוים).
1 קצת החדשים מפקפקים באמתות נוסחה זו.