1 מִמָּחֳרָת, לַמָּחֳרָת, ובסמי' לְמָחֳרַת, מִמָּחֳרַת, מָחֳרָתָם, — מָחָר היום שנזכר, שעבר lendemain : ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום הַמָּחֳרָת ויאספו את השלו (במד' יא לב). —  ובתלמ': למנחה בא אצלו אמר לו שנה לי את הדבר ושנה לו למחרת אמר לו שנה לי את הדבר ושנה לו למחרת אמר לו שנה לי את הדבר ושנה לו (רבי, תוספתא, זבח' ב יז). — ובסהמ"א: שתוכל לפרוע מה שאתה חייב בו לבורא יום יום ואל תאחר מעשה יומך למחרתך פן יכבד עליך לפרעו אם תגיע למחרת ותהיה מנושיו (ר"י א"ת, חו"ה, חשב' הנפ' ג). אין דרך בני אדם שדעתם ללכת בדרך להותיר לצורך המחרת (חזקוני,שמות יב יא).  — ואמר המשורר: ואיך ייטב ביום טובה לבבי ולא אדע הייטב מחרתי (ר"י הלוי, אדני נגדך). —  והמליץ אמר: שאין מחרתך בידך (המאירי, משלי כז א). —מִמָּחֳרָת, לפני הפסק: ויעש יי' את הדבר מִמָּחֳרָת וימת כל מקנה מצרים (שמות ט ו). ביום הקריבו את זבחו יאכל וּמִמָּחֳרָת והנותר ממנו יאכל (ויקר' ז יו). וישבת המן מִמָּחֳרָת באכלם מעבור הארץ (יהוש' ה יב).  וישב אוריה בירושלם ביום ההוא וּמִמָּחֳרָת ויקרא לו דוד ויאכל לפניו (ש"ב יא יב-יג). ולַמָּחֳרָת: וימן האלהים תולעת בעלות השחר לַמָּחֳרָת ותך את הקיקיון (יונ' ד ז).  — ובהמשך הדבור: ותשקין את אביהן יין בלילה ההוא וכו' ויהי מִמָּחֳרָת ותאמר הבכירה אל הצעירה (בראש' יט לג-לד).  ויהי מִמָּחֳרָת ׁ(של היום הנזכר שם) וישב משה לשפט את העם (שמות יח יג).  וישכימו מִמָּחֳרָת (היום המדֻבר עליו שם) ויעלו עלת (שם לב ו).  ויהי מִמָּחֳרָת ויבא משה אל העם שם ל. ויהי מִמָּחֳרָת ויבא משה אל אהל העדות (במד' יז כג). וישכם מִמָּחֳרָת ויזר את הגזה (שפט' ו לח). ויהי מִמָּחֳרָת ויצא העם השדה (שם ט מב).  ויהי מִמָּחֳרָת וישכימו העם ויבנו שם מזבח (שם כא ד).  וישכמו אשדודים מִמָּחֳרָת והנה דגון נפל לפניו ארצה (ש"א ה ג).  ויהי מִמָּחֳרָת וישם שאול את העם שלשה ראשים (שם יא יא).  ויהי מִמָּחֳרָת ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול (שם יח י). ויהי מִמָּחֳרָת ויבאו פלשתים לפשט את החללים (שם לא ח). ויהי מִמָּחֳרָת ויקח המכבר ויטבל במים (מ"ב ח יה). ויהי מִמָּחֳרָת ויצא פשחור את ירמיהו מן המהפכת (ירמ' כ ג). — ובאמצע הדבור: וילנו כל עדת בני ישראל מִמָּחֳרָת על משה ועל אהרן (במד' יז ו). — ובסמי' לשֵם אחר: מִמָּחֳרָת השבת יניפנו הכהן (ויקר' כג יא). עד מִמָּחֳרָת השבת השביעת תספרו חמשים יום (שם יו). בחמשה עשר יום לחדש הראשון מִמָּחֳרָת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה (במד' לג ג). ויאכלו מעבור הארץ מִמָּחֳרָת הפסח מצות וקלוי (יהוש' ה יא). ויהי מִמָּחֳרָת החדש השני ויפקד מקום דוד (ש"א כ כז). ולמחרתָם: ויכם דוד מהנשף ועד הערב לְמָחֳרָתָם ולא נמלט מהם איש (שם ל יז). — *לְמָחֳרָתוֹ: שיעשה תשובה היום שמא ימות למחר ישוב למחר שמא ימות למחרתו ונמצא כל ימיו בתשובה (ר' אליעזר, אדר"נ יה). — °בְּמָחֳרָתֵךְ: הלא היום ואת חיה ואת מתה בְּמָחֳרָתֵךְ2 (דונש, הובא בתשו' תלמידי מנחם עליו, דף 24). — *מָחֳרָתַיִם, מחר השני: אמר להם יש לי לחרוש למחר אבל המתינו לי עד שאחרוש ולמחרתים נלך ביחד (מדר' תהל' יב א). אמר לה (בן סירא לבת המלך) אביך גזר עלי שאעטוש אלף עטושים לפניו למחר ולמחרתים (א"ב של בן סירא).