1 עי' הערה לקמן.

2 כך הנסחה המסורה, וכבר התלבטו בפרוש פסוק זה הקדמונ' והחדשים. השבעים תרגמו ταλαιπωϱίας, ר"ל בעני וצרה. תרגום: חשוך אנא בפומהן, ע"כ, וכבר אמר רא"ב (בנמוק' להרד"ק) ולא ידעתי מה הוא. הפשיטה: אפרקת מני, במשמ' הפרדת, והוא כפל מהרחקת שבראש הפסוק, אך אין להכריע אם היתה לו נסחה אחרת או תרגם כך סברה בעולם. רש"י פרש: נחשכתי ונחדלתי מהם, ע"כ, וכבר תמה רא"ב (בנמוק' לרד"ק) שמשמע מזה שרש"י היה גורס מחשך בשין שמאלית. ראב"ע פרש במשמ' חשך: כאילו מיודעיו במחשך ולא יראם, ע"כ, וכעין זה שאר הקדמונים. ורוב החדשים אמרו כי הנסחה משבשה. והנה בזו הפרשה בעצמה יש פסוק אחר דומה לזה וממנו אנו רואים מה היה בהחלק האחרון של הפסוק שאנו עסקים בו. וז"ל הפסוק ההוא: הרחקת מידעי ממני שתני תועבות למו (פסוק ט). שלש המלים האחרונות של זה הפסוק מגלות לנו מה מסתתר בהמלה המוזרה מחשך, כי אין ספק בדבר שגם כאן נאמר כעין מה שנאמר שם, והוא: שהוא היה תועבה למיודעיו, אלא שמה שנאמר שם בשלש מלים נאמר כאן במלה אחת, בזו המלה מחשך, ויש בלשון סורית שרש דומה לשלש האותיות הראשונות של המלה מחשך, והוא מחת, שהוא משמש במשמ' נאותה כאן, והוא: שמח לאידו של חברו. אמר יעקוב מנא הכלדי במלונו ללשון ארמית כלדית, וז"ל: מחת מחתא, שׁמת, פרח בבליה עדוה (כד'א וג'דתה), ובעבר': מחת מחתא, הוא (בערב') שׁמת, ר"ל שמח בצרתו של אויבו (כך מצאתי). ובמקום מחשך צריך להגיה מחשׁוּ.