ש"ז, מ"ר מַטְמוֹנִים, -מֹנִים, — א) דבר טמון באדמה, Schatz; trésor; treasure:  ויאמרו (בני יעקב לאשר על בית יוסף) בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו וכו' ויאמר (אשר על בית יוסף אליהם) שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מַטְמוֹן באמתחתיכם  (בראש' מג כ-כג).  אם תבקשנה (את החכמה) ככסף וְכַמַּטְמֹנִים תחפשנה אז תבין יראת יי' (משלי ב ד-ה).  המחכים למות ואיננו ויחפרהו מִמַּטְמוֹנִים (איוב ג כא). ויאמרו אל ישמעאל אל תמתנו כי יש לנו מַטְמֹנִים בשדה חטים ושערים שמן ודבש (ברוך בן נריה, ירמ' מא ח). —  ובסה"ת:  אם אתה מחפש אחר דברי תורה כמטמונים הללו אין הקב"ה מקפח שכרך (ר' פנחס בן יאיר, מד"ר שה"ש א). — ומצוי בסהמ"א:  כי נשיג בו שטח זאת הארץ ולא נדע אם תחתיה מאבנים או מתכות או מטמון (אמונה רמה א).  לפי שאין המטמון נראה אלא לבעליו (צרור המור, חיי שרה). —  ב) *המקום בפרט בבטן האדמה שבו דבר טמון:  התחילו בני המדינה מטמינים כספם וזהבם לתוך המטמונים וכו' אני בניתי את המדינה ואני עשיתי את המטמונים ממני אתם מטמינים (מד"ר במד' ט). —  ובסהמ"א:  והורקנוס המלך שאל ודרש את מטמוני הזהב אשר היו בירושלם וכו' ויפתח מטמון אחד ממטמוני דוד מלך ישראל (יוסיפון, פרק כח).  בלשת (פרושו) חיל על שם שמחפשים כל המטמונים (רש"י כתוב' כז.). —  ואמר החכם:  כל חכמה שלא דובר בה כמטמון שאין מוציאין ממנו (רשב"ג, מבח' הפנינ', שער החכמה). —  ואמר המליץ, בשתי המשמ':  שחכם אחד מכר קרקע בשמנים אלף דנרי זהב אמרו לו ולמה לא תקצה מן הממון הזה מטמון לבניך אמר להם אני אשימנו כולו מטמון לעצמי אצל הבורא ואשים הבורא מטמון לבני ונתנם כולם לצדקה (שם, שער פרישות). —  ובמליצה:  ואם תדע בסוד רֵע וחבר, יהי לו בטנך מטמון וקבר (רה"ג, שערי מוס' השכ' עב). —  *עשה דבר במַטְמוֹנִים, בסתר:  משל למלך שהיה לו אשה ופילגש כשהוא הולך אצל אשתו הולך בפרהסיא וכשהוא הולך אצל פלגשו הולך במטמונים1 (מד"ר ויקר' א).  לשעבר היו מקנין אותו להקב"ה במטמונים2 חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא (ילקוט בראש', רמז לח).