*, (מטמונת), ש"נ, מ"ר מַטְמֹנִיּוֹת, (=מוֹנִיּוֹת), —  כמו מטמון, א): בת לאב מטמנת1 שקר ודאגתה תפריע שנה (ב"ס גני' מב ט). בת לאביה מטמונת שוא מפחדה לא ישן בלילה (הוא, סנה' ק:). שלש מטמוניות הטמין יוסף במצרים אחת נתגלתה לקרח וכו' ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבא (ר' חמא בר' חנינא, שם קי.). — ובסהמ"א: הם מחפשים אחר המטמוניות שלכם (רש"י ויקר' כו יז). לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן (הוא, שם יד לד). — ב): שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו מה שבחביות ובתיבות ובמטמוניות (מד"ר שמות יד). — ובסהמ"א: ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות (רמב"ם, בה"ב ד א). — בְּמַטְמֹנִיּוֹת, בסתר: ויבא עמלק שבא בגלוי פנים לפי שכל הביאות שבא לא בא אלא במטמוניות (ר' אליעזר, מכי' בשלח, עמלק א). מכאן תשובה למינין שאומרים שתי רשויות הן שכשעמד הקב"ה ואמר אנכי יי' אלהיך מי עמד ומיחה כנגדו אם תאמר במטמניות היה הדבר והלא כבר נאמר לא בסתר דברתי (ר' נתן, שם יתרו ה). חזרו בהם (כל אלה הנזכרים שם שקלקלו) בפרהסיא מקבלין אותן במטמוניות2 אין מקבלין אותן (ר' יהודה, תוספת' דמאי ב ט). אמרה לו למה (ברא את האשה) במטמוניות3 אמר לה בתחלה בראה לו וראה אותה מלאה רירין ודם והפליגה ממנו חזר ובראה לו (מד"ר בראש' יז). לשעבר היו מקנין אותו להקב"ה במטמוניות4 חזרו להיות מקנין אותו בפרהסיא (שם כג). למלך שהיה לו אשה ופילגש כשהוא הולך אצל אשתו הוא הולך בפרהסיא וכשהוא הולך אצל שפחתו הולך במטמוניות (שם נב). שלא הניחו מקום שלא עבדו בו ע"ז בתחלה היו עובדין אותו במטמניות וכו' וכיון שלא מיחו בידם חזרו להיות עושין בראשי ההרים (ריש לקיש, שם איכ', פתיח'). מה שאתה חושב בלבך נפשך מגדת לו וכו' מחפשת כל מה שבמטמניות ומגדת להקב"ה (פסיק' רבתי ח). תאמר שהם עובדים אותה במטמוניות לאו אלא לפרסם עצמם (שם לא). — ובסהמ"א: כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן (רמב"ם, תשובה ג יד). ולא ידבר (דברי מוסר) במטמוניות אבל יוכיח וייסר החזק והרפה (ר"י אנטולי, מלמד התלמיד', פנחס). והרבה מהם (מהאנוסים) עושים מצות במטמוניות ומסכנים בעצמם (רס"ע אבן דנאן, שאלה ע"ד האנוס', חמד' גנוז' יד:).