מַטְלֵת

*1, מטלית, ש"נ, מ"ר מַטְלִיּוֹת, —  א) חתיכה של בגד, של עור וכיוצא בזה, Flieken; piéce; patch, strip:  סך אדם שמן על גבי מכתו ובלבד שלא יטול במוך ובמטלית ויתן על גבי מכתו (תוספתא תרומ' ט יג).  מטלית שטלאה על הקופה  צריכה מחשבה אחר פרישתה (שם כלי' ב"ב ו ב).  שלשל את המטלית להעל בה דלי או קיתון (שם מכשיר' ב טו).  פוקקין את המאור ומודדין את המטלית2 ואת המקוה (שבת כד ה).  החייט ששייר מן החוט כדי לתפור בו מטלית3 שהיא ג' על ג' (ב"ק י י).  הכדור והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית וכו' וכן במטלת של בגד היתה של נייר או של עור וקשרה במשיחה וכו' (כלים י ד).  כיס של שנצות שנטלו שנציו וכו' טלה עליו את המטלת מלמטן (שם כו ב).  ומטלית שטלייה על השפה שם כז ו.  וכן מטלית מהוהא4 טהורה (טהר' ט ט).  דובקין בדבק וכותבין ע"ג מטלית וספר שנקרע טולה עליו מטלית מבחוץ (ר' מאיר, מס' ס"ת ב יב).  יעשה כמין מטלית הרקיע (ר"י בן פזי5, ירוש' ברכ' א א).  (תנור וכירים) אין סכין אותן בשמן ואין טולין אותן במטלית ואין חוסמין אותן בצונן (שם מו"ק א ט).  ותרנגולת היתה לו לר"ש בן חלפתא שניטלה נוצה שלה והניחה בתנור וטלה עליה מטלית6 של טרסיים וגידלה כנפים (חול' נז:).  במטלית עבה (אביי, נדה יג.).  בודק עצמו במטלית ובכל דבר שרוצה (שם).  לענין ש"ז אם בא לבדוק בצרור או בחרס בודק ובמטלית לא (שם).  מיד נטלתי מטלית של מילת וכו' לך והעמד מטלית זו אצל אשה שטבלה וכו' אמרו לאותה אשה געי בה במטלית זו בראש אצבע צרדה (פרקי היכלות רבתי כ). —  ובסהמ"א:  שאין מכניס ידו כדי שתגע באמה אלא כשידו מלובשת מטלית עבה (תשו' רה"ג, ערוך, ערך ד אם).  ומנהג אלו (הרטיות) להנתן על מטלת של בגד ואחר כך מניחין אותו על המכה (הוא, פי' המשנ' כלים כח ג).  ומטלת שאין בה שלש על שלש (הלכ' פסוק', נשים).  מותר להניח מטלת על פי הכלי (שם, הלכ' יו"ט).  היאך טולה עליו (על הס"ת) מטלית מכוין קרעים וכתב שבהם זה בצד זה ועושה מטלית ממין הספר ושורה קימוס במים ונותנה על המטלת ומדביקה על הקרע (ר"י ברצלוני, הלכ' ס"ת מב).  וכן במטלת של בגד שקשרה ע"פ הכלי (רמב"ם, טומא' מת כב ט).  מטלית שהיא מדרס וטלאה על הקופה או על העור וכו' הפריש את המטלית וכו' (הוא, כלים כג ח). —   ומ"ר:  חלול כדי לכנס האש בכולו שיחם ויש בו נקבים הרבה לצאת העשן בהם ויש להם מטליות של בגד מוכנים לפקק בהן את אותן הנקבים (רה"ג, פי' המשנ', כלים כח ב). —  ב) בהשאלה, חלק קטן מדבר שלם, חלק של שדה, חלק של קהל, וכיוצא בזה:  כותים שבה (שבא"י) מה היו עושין מטליות מטליות והיתה נשרפת (ר' יהודה, ירוש' כלא' ט ד).  לנתחיה לנתחיה הוציאה מטליות מטליות היו גולים (רבי יוסי בר חנינא, מד"ר איכה, פתיח').



1 משרש טלה, עי"ש.  כך מנֻקדה מלה זו במשנ' מנֻקדות כ"י פרמה, מסכת כלים, וכן במשנ' מנֻק' דפוס ליבורנו, כנראה עפ"י קריאה מסורה, וכך באמת הקריאה המקובלת של הספרדים.  ואעפ"י שבמשקלי השמות שבמקרא אין לנו משקל מפעת, כי השם משׂרת הוא, לפי דעת המדקדקים, משרש שׂרת, מכל מקום אין לדחות צורה זו שנשמרה לנו במשנ' המנֻק' כ"י של פרמה, שהיא בודאי אותה המשנה המנֻק' שהזכיר הרמב"ם. —

2 במשנ' נפולי המטליות, וכן גרסת רש"י.  ובכ"י חסר, והוגה:  המטלניות ד"ס. —

3 כך בכ"י ובמדב"מ ברוב ספרי הדפוס.  ובקצתם:  ומטלית. —  

4 עי' ערך *מהה.

5 במד"ר בראש' א:  ר"י בר סימון. —

6 כך בכ"י, ובנדפס:  במטלית.

חיפוש במילון: