1, ש"ז, מ"ר מִכְמַנִּים, סמי' מִכְמַנֵּי, — כמו מטמון: ומשל בְּמִכְמַנֵּי הזהב והכסף ובכל חמדות מצרים (דני' יא מג). — ואמר המליץ: ובתוך היער אבנים מאירות יקרות וכו' ואמרו זה לזה שיכנסו לקבץ ממכמני זהבה ואבניה (ידע' בדרשי, פרדס א, אוצה"ס ג). — והפיטן אמר: ברוכי מעלמות משמניך, מושלי גנזכי מכמניך, בשמתם תמרוק סממניך (רשב"י הבבלי, אור ישע, יוצ' א פסח). — ובסהמ"א: השמים ממעל כתקרה והארץ מתחת כמצע והככבים מסודרים כנרות וכל הגופות צבורות בו כמכמנים כל דבר למה שצריך לו (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ו). — ובמליצה, כל דבר יקר לאדם: טבעת בים סוף שונאי המוניך, והולכת זרועך לימין נאמניך, ועתה מאויב אשר משל במכמניך, למה תשיב ידך וימינך (אחזתי בסאתי, כ"י סדור תימנ' ליוה"כ). — והמקום אשר שם טמונים הדברים היקרים: מראש מקדמי עולמים, נמצאתי במכמניו החתומים, מאין המציאני ולקץ הימים, נשאלתי מן המלך (רמב"ן, פיוט לר"ה, בספר מלא חפנים 39).