1, —  מלת השאלה לבע"ח, כמו מַה לדברים, ומשמש א) לשאלה פשוטה ששאל אדם שרוצה לדעת איזה מהאנשים עשה או יעשה הדבר שהוא רוצה לדעת, wer; qui; who:  מִי הגיד לך כי עירם אתה (בראש' ג יא).  ויאמרו האנשים אל לוט עד מִי לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום (שם יט יב).  לכו עבדו את יי' אלהיכם מִי וָמִי ההלכים (שמות י ח).  ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מִי יאכלנו בשר (במד' יא ד).  לא בשמים הוא לאמר מִי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה ולא מעבר לים הוא לאמר מִי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו (דבר' ל יב-יג).  וישאלו בני ישראל ביי' לאמר מִי יעלה לנו אל הכעני בתחלה להלחם בו (שפט' א א).  ויאמרו איש אל רעהו מִי עשה הדבר הזה וידרשו ויבקשו ויאמרו גדעון בן יואש עשה הדבר הזה (שם ו כט).  ויאמרו פלשתים מִי עשה זאת ויאמרו שמשון חתן התמני (שם יה ו).  ויסורו שם ויאמרו לו מִי הביאך הלם (שם יח ג).  ויאמרו בני ישראל מִי יעלה לנו בתחלה להלחם עם בני בנימן (שם כ יח).  אוי לנו מִי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה (ש"א ד ח).  ויאמר (אחאב אל הנביא) מִי יאסר המלחמה ויאמר אתה (מ"א כ יד).  ויאמר יי' מִי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה (מ"א כב כ).  וישא (יהוא) פניו אל החלון ויאמר מִי אתי מִי וישקיפו אליו שנים שלשה סריסים (מ"ב ט לב).  ואמרת בלבבך מִי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מִי גדל (ישע' מט כא).  ויאמר המלך מִי בחצר (אסת' ו ד).  ויאמר המלך לאסתר המלכה מִי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן (שם ז ה). —   ואֶת מִי:  ואשמע את קול אדני אמר את מִי אשלח וּמִי ילך לנו (ישע' ו ח).  ותאמר האשה את מִי אעלה לך (ש"א כח יא). —  בְּמִי:  ויאמר אחאב בְּמִי ויאמר כה אמר יי' בנערי שרי המדינות (מ"א כ יד). —  לְמִי:  כי יפגשך עשו אחי ושאלך לאמר לְמִי אתה ואנה תלך וּלְמִי אלה לפניך ואמרת לעבדך ליעקב (בראש' לב יח-יט).  ותאמר הכר נא לְמִי החתמת והפתילים והמטה האלה (שם לח כה).  ויאמר לו דוד לְמִי אתה ואי מזה אתה ויאמר נער מצרי אנכי (ש"א ל יג).  ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים לְמִי הנערה הזאת (רות ב ה). —  ועַל מִי:  למה זה ירדת ועל מִי  נטשת מעט הצאן ההנה במדבר (ש"א יז כח). —  וגם אחרי שֵׁם בסמי':  ואשאל אתה ואמר בת מִי את (בראש' כד מז).  הנני ענו בי נגד יי' ונגד משיחו את שור מִי לקחתי וחמור מִי לקחתי וכו' ומיד מִי לקחתי כפר ואעלים עיני בו ואשיב לכם (ש"א יב ג).  וכראות שאול את דוד וכו' אמר אל אבנר שר הצבא בן מִי זה הנער אבנר וכו' שאל אתה בן מִי זה העלם וכו' ויאמר אליו שאול בן מִי אתה הנער (שם יז נה-—נח).  את מי הגדת מלין ונשמת מִי יצאה ממך (איוב כו ד). —  וליחיד או לרבים שהשואל רואה או רומז עליו מה הוא, מאין הוא, וכיוצא בזה:  ותאמר אל העבד מִי האיש הלזה ההלך בשדה לקראתנו (בראש' כד סה).  ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מִי האנשים האלה עמך (במד' כב ט).  ויאמר מִי אפוא הוא הצד ציד ויבא לי (בראש' כז לג).  ויאמר מִי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי (שם לג ח).  וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מִי אלה (שם מח ח).  ויאמר אליהם יהושע מִי אתם ומאין תבאו (יהוש' ט ח).  ויען אבנר ויאמר מִי אתה קראת אל המלך (ש"א כו יד).  ויאמר לי מִי אתה ויאמר אליו עמלקי אנכי (ש"ב א ח).  ויהוא מצא את אחי אחזיהו מלך יהודה ויאמר מִי אתם ויאמרו אחי אחזיהו אנחנו (מ"ב י יג).  ויאמר מִי את ותאמר אנכי רות אמתך (רות ג ט).  ותבןא אל חמותה ותאמר מִי את בתי (שם יו).  מִי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבתיהם (ישע' ס ח).  מִי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה (שם סג א). —  ובמשמ' של ענוה וזלזול, מִי אָנֹכִי, מִי פְלוֹנִי, איזו חשיבות יש לו, הלא אין לו שום חשיבות:  ויאמר משה אל האלהים מִי אנכי כי אלך אל פרעה (שמות ג יא).  ויאמר פרעה מִי יי' אשר אשמע בקלו לשלח את ישראל (שם ה ב).  ויאמר געל בן עבד מִי אבימלך וּמִי שכם כי נעבדנו (שפט' ט כח).  כי מִי הפלשתי הערל הזה כי חרף מערכות אלהים חיים (ש"א יז כו).  ויאמר דוד אל שאול מִי אנכי וּמִי חיי משפחת אבי בישראל כי אהיה חתן למלך (שם יח יח).  ויען נבל את עבדי דוד ויאמר מִי דוד וּמִי בן ישי היום רבו העבדים המתפרצים איש מפני אדניו (שם כה י).  ויבא המלך דוד וישב לפני יי' ויאמר מִי אנכי אדני יי' וּמִי ביתי כי הביאתני עד הלם (ש"ב ז יח).  מִי אתה הר הגדול לפני זרבבל למישר (זכר' ד ז).  ראש ועשר אל תתן לי הטריפני לחם חקי פן אשבע וכחשתי ואמרתי מִי יי' ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי (משלי ל ח-ט).  וכי מִי אני וּמִי עמי כי נעצר כח להתנדב כזאת (דהי"א כט יד). —  ואחרי מִי :  אחרי מִי יצא מלך ישראל אחרי מִי אתה רדף אחרי כלב מת אחרי פרעש אחד (ש"א כד יד). —  ואת מִי:  את מִי יורה דעה ואת מִי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים (ישע' כח ט).  ואת מִי דאגת ותיראי כי תכזבי ואותי לא זכרת (שם נז יא). —  מִי זֶה:  ויען יי' את איוב מן הסערה ויאמר מִי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת (איוב לח א=ב).  מִי זה מעלים עצה בלי דעת (שם מב ג). —  ב) לשאֵלה שהכל שֹׁמעים מתוכה תשובה שלישית, שום איש, וכיוצא בזה:  ותאמר מִי מלל לאברהם היניקה בנים שרה (בראש' כא ז).  כרע רבץ כאריה וכלביא מִי יקימנו שם מט ט.  ויאמר מִי שמך לאיש שר ושפט עלינו (שמות ב יד). מִי כמכה באלם יי' מִי כמכה נאדר בקדש (שם יה יא).  מִי מנה עפר יעקב (במד' כג י).  כרע שכב כארי וכלביא מִי יקימנו (שם כד ט).  אוי מִי יחיה משמו אל (שם כג).  וּמִי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקם ככל התורה הזאת (דבר' ד ח).  בני ענקים אשר אתה ידעת ואתה שמעת מִי יתיצב לפני בני ענק (שם ט ב).  אשריך ישראל מִי כמוך עם נושע ביי' (שם לג כט).  אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליי' יחטא איש מִי יתפלל לו (ש"א ב כה).  ויאמר העם איש אל  רעהו מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים ויען איש משם ויאמר וּמִי אביהם על כן היתה למשל הגם שאול בנבאים (שם י יא-יב).  ויען אחימלך את המלך ויאמר וּמִי בכל עבדיך כדוד נאמן (שם כב יד).  ויאמר דוד אל אבישי אל תשחיתהו כי מִי שלח ידו במשיח יי' ונקה (שם כו ט).  ויאמר דוד אל אבנר הלוא איש אתה וּמִי כמוך בישראל ולמה לא שמרת אל אדניך המלך (שם יה).  וּמִי ישמע לכם לדבר הזה (שם ל כד). וּמִי כעמך כישראל גוי אחד בארץ (ש"ב ז כג).   יי' אמר לו קלל את דוד וּמִי יאמר מדוע עשיתה כן (שם יו י).  כי מִי אל מבלעדי יי' וּמִי צור מבלעדי אלהינו (שם כב לב).  ונתת לעבדך לב שמע לשפט את עמך להבין בין טוב לרע כי מִי יוכל לשפט את עמך הכבד הזה (מ"א ג ט).  אריה שאג מִי לא יירא אדני יי' דבר מִי לא ינבא (עמוס ג ח).  סלח נא מִי יקום יעקב כי קטן הוא (שם ז ב).  מִי אל כמוך נשא עון ועבר על פשע לשארית נחלתו (מיכ' ז יח).  כי תבאו לראות פני מִי בקש זאת מידכם רמס חצרי (ישע' א יב).  כי יי' צבאות יעץ וּמִי יפר וידו הנטויה וּמִי ישיבנה (שם יד כז).  מה לך פה וּמִי לך פה כי חצבת לך פה קבר (שם כב יו).  הוי המעמיקים מיי' לסתר עצה והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מִי ראנו וּמִי ידענו (שם כט יה).  פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מִי יגור לנו אש אוכלה (שם לג יד).  מִי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל יי' את ירושלם מידי (שם לו כ).  פרא למד מדבר באות נפשו שאפה רוח תאנתה מִי ישיבנה (ירמ' ב כד).  מִי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה (שם י ז).  כי מִי יחמל עליך ירושלם וּמִי ינוד לך וּמִי יסור לשאל לשלם לך (שם יה ה).  עקב הלב מכל ואנש הוא מִי ידענו (שם יז ט).  שאלו נא בגוים מִי שמע כאלה שעררת עשתה מאד בתולת ישראל (שם יח יג).  הנני אליך ישבת העמק צור המישר נאם יי' האמרים מִי יחת עלינו וּמִי יבוא במעונותינו (שם כא יג).  כי מִי עמד בסוד יי' וירא וישמע את דברו מִי הקשיב דברי וישמע (שם כג יח).  כי גדול כים שברך מִי ירפא לך (איכ' ב יג).  כי גדול יום יי' ונורא מאד וּמִי יכילנו (יוא' ב יא).  זדון לבך השיאך שכני בחגוי סלע מרום שבתו אמר בלבו מִי יורדני ארץ (עובד' א ג).  לפני זעמו מִי יעמוד וּמִי יקום בחרון אפו (נחום א ו).  שדדה ננוה מִי ינוד לה מאין אבקש מנחמים לך (שם ג ז).  מִי הגיד מראש ונדעה ומלפנים ונאמר צדיק (ישע' מא כו).  גם מיום אני הוא ואין מידי מציל אפעל וּמִי ישיבנה (שם מג יג).  שתים הנה קראתיך מִי ינוד לך השד והשבר והרעב והחרב מִי אנחמך2 (שם נא יט).  מִי שמע כזאת מִי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת (שם סו ח).  ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר יי' צבאות וּמִי מכלכל את יום בואו וּמִי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף (מלא' ג א=ב).  כי אין במות זכרך בשאול מִי יודה לך (תהל' ו ו).  אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מִי אדון לנו (שם יב ה).  כל עצמתי תאמרנה יי' מִי כמוך מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגזלו (שם לה י).  מִי יקום לי עם מרעים מִי יתיצב לי עם פעלי און (שם צד יו).  מִי ימלל גבורות יי' ישמיע כל תהלתו (שם קו ב).  מִי כיי' אלהינו המגביהי לשבת (שם קיג ה).  משליך קרחו כפתים לפני קרתו מִי יעמד (שם קמז יז).  רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מִי ישאנה (משלי יח יד).  מִי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי (שם כ ט).  עם שונים אל תתערב כי פתאם יקום אידם ופיד שניהם מִי יודע (שם כד כא-כב).  אכזריות חמה ושטף אף וּמִי יעמד לפני קנאה (שם כז ד).  אשת חיל מִי ימצא ורחק מפנינים מכרה (שם לא י).  הנסה דבר אליך תלאה ועצר במלין מִי יוכל (איוב ד ב).  זכר נא מִי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו (שם ז).  חכם לבב ואמיץ כח מִי הקשה אליו וישלם (שם ט ד).  אם יחלף ויסגיר ויקהיל וּמִי ישיבנו (שם יא י).  מִי גבר כאיוב ישתה לעג כמים (שם לד ז).  מִי גלה פני לבושו (של לויתן) בכפל רסנו מִי יבוא דלתי פניו מִי פתח סביבות שניו אימה (שם מא ה=ו).  כי מִי יאכל וּמִי יחוש חוץ ממני (קהל' ב כה).  הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר מִי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה (שם ג כ=כא).  וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מִי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו (שם כב).  ראה את מעשה האלהים כי מִי יוכל לתקן את אשר עותו (שם ז יג).  מִי כהחכם וּמִי יודע פשר דבר (שם ח א).  באשר דבר מלך שלטון וּמִי יגיד יאמר לו מה תעשה (שם ד).  —  ועם כָּל אחריו:  כי מִי כל 3 בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמנו ויחי (דבר' ה כג). —  וּמִי הוּא זֶה:  והקרבתיו ונגש אלי כי מִי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי (ירמ' ל כא). —  ועַל מִי:  כל שמעי שמעך תקעו כף עליך כי על מִי לא עברה רעתך תמיד (נחום ג יט). —  לְמִי:  ראה יי' והביטה לְמִי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים עללי טפחים (איכ' ב כ).  לְמִי תדמיוני ותשוו ותמשלוני ונדמה (ישע' מו ה).  ויאמר המן בלבו לְמִי יחפץ המלך לעשות יקר יותר ממני (אסת' ו ו). —  מִמִּי:  יי' אורי וישעי מִמִּי אירא יי' מעוז חיי מִמִּי אפחד (תהל' כז א). —  ג) ולשאלה שהתשובה בצדה:  ויאמר יי' אליו מִי שם פה לאדם או מִי ישום אלם וכו' או עור הלא אנכי יי' (שמות ד יא).  וּלְמִי כל חמדת ישראל הלוא לך ולכל בית אביך (ש"א ט כ).  מִי הכה את אבימלך בן ירבשת הלוא אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת (ש"ב יא כא).  לְמִי אנכי אעבד הלוא לפני בנו (שם יו יט).  מִי פשע יעקב הלא שמרון וּמִי במות יהודה הלוא ירושלם (מיכ' א ה).  מִי יעץ זאת על צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ יי' צבאות יעצה (ישע' כג ח-ט).  מִי זה כיאר יעלה כנהרות יתגעשו מימיו מצרים כיאר יעלה (ירמ' מו ז-ח).  מִי פעל ועשה קרא הדרות מראש אני יי' ראשון ואת אחרנים אני הוא (ישע' מא ד).  החרשים שמעו והעורים הביטו לראות מִי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מִי עור כמשלם ועור כעבד יי' (שם מב יח-יט).  מִי נתן למשוסה יעקב וישראל לבזזים הלוא יי' (שם כד).  הגידו והגישו אף יועצו יחדו מִי השמיע זאת מקדם מאז הגידה הלוא אני יי' (שם מה כא).  מִי יעלה בהר יי' וּמִי יקום במקום קדשו נקי כפיים ובר לבב (תהל' כד ג-ד).  מִי זה מלך הכבוד יי' עזוז וגבור (שם ח).  לְמִי אוי לְמִי אבוי לְמִי מדונים לְמִי שיח לְמִי פצעים חנם לְמִי חכלילות עינים למאחרים על היין לבאים לחקור ממסך (משלי כג כט-ל).  שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים מִי לא ידע בכל אלה כי יד יי' עשתה זאת (איוב יב ח-ט). — ושהתשובה גלויה והכל מבינים אותה:  וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתו לאמר לְמִי ארץ לאמר כרתה בריתך אתי (ש"ב ג יב).  שאו מרום עיניכם וראו מִי ברא אלה (ישע' מ כו).  מִי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד (שם מא ב).  הנה אני קשרתי על אדני ואהרגהו וּמִי הכה את כל אלה (מ"ב י ט).  איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה מִי שם ממדיה כי תדע או מִי נטה עליה קו על מה אדניה הטבעו או מִי ירה אבן פנתה (איוב לח ד-ו).  היש למטר אב או מִי הוליד אגלי טל מבטן מִי יצא הקרח וכפר שמים מִי ילדו (שם כח-כט).  מִי שלח פרא חפשי ומסרות ערוד מִי פתח (שם לט ה). —  ולתמיהה והשתוממות:  ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מִי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם (ישע' י ג).  עתה על מִי בטחת כי מרדת בי (שם לו ה).  את מִי חרפת וגדפת ועל מִי הרימותה קול ותשא למרום עיניך אל קדוש ישראל (שם לז כג).  ואל מִי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו (שם מ יח).  ואל מִי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש (שם כה).  ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מִי כצור כדמה בתוך הים (יחזק' כז לב).  אמר אל פרעה מלך מצרים ואל המונו אל מִי דמית בגדלך (שם לא ב).  אל מִי דמית ככה בכבוד ובגדל (שם יח).  מִי יצר אלה ופסל נסך לבלתי הועיל (ישע' מד י).  אנכי אנכי הוא מנחמכם מִי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן (שם נא יב).  על מִי תתענגו על מִי תרחיבו פה תאריכו לשון (שם נז ד). —  ולזלזול:  על מִי אדברה ואעידה וישמעו הנה ערלה אזנם ולא יוכלו להקשיב (ירמ' ו י). —  ד) בדרך ספורי:  ויאמר אבימלך לא ידעתי מִי עשה את הדבר הזה (בראש' כא כו).  לא ידענו מִי שם כספנו באמתחתינו (שם מג כב).  כי ימצא חלל וכו' נפל בשדה לא נודע מִי הכהו (דבר' כא א).  בחרו לכם היום את מִי תעבדון אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר ואם את אלהי האמרי אשר אתם ישבים בארצם (יהוש' כד יה).  פקדו נא וראו מִי הלך מעמנו (ש"א יד יז).  ודעו וראו את מקומו אשר תהיה רגלו מִי ראהו שם (שם כג כב).  ואתה אדני המלך עיני כל ישראל עליך להגיד להם מִי ישב על כסא אדני המלך אחריו (מ"א א כ).  הלוא תגידו לי מִי משלנו אל מלך ישראל (מ"ב ו א).  וידעו כל שארית יהודה הבאים לארץ מצרים לגור שם דבר מִי יקום ממני ומהם (ירמ' מד כח).  אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מִי אספם (תהל' לט ז). —  ה) עם אֲשֶׁר אחריו, במשמ' האיש אשר:  ויאמר יי' אל משה מִי אשר חטא לי אמחנו מספרי (שמות לב לג).  ודברו השטרים אל העם לאמר מִי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה (דבר' כ ה). ויאמרו העם שרי גלעד איש אל רעהו מִי האיש אשר יחל להלחם בבני עמון יהיה לראש לכל ישבי גלעד (שפט' י יח).  ויאמרו בני ישראל מִי אשר לא עלה בקהל מכל שבטי ישראל אל יי' וכו' מות יומת (שם כא ה).  ויאמרו מִי אחד משבטי ישראל אשר לא עלה אל יי' המצפה (שם ח).  ויאמר מִי אשר חפץ ביואב וּמִי אשר לדוד אחרי יואב (ש"ב כ יא).  אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מִי מנושי אשר מכרתי אתכם לו (ישע' נ א).  כי מִי אשר יבחר אל כל החיים יש בטחון (קהל' ט ד). —  ועם ה הידיעה אחריה:  מִי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב (תהל' לד יג).  מִי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי יי' אליו ויגדה על מה אבדה הארץ (ירמ' ט יא). —  ועם פעל:  ויאמר העם אל שמואל מִי האמר שאול ימלך עלינו תנו האנשים ונמיתם (ש"א יא יב).  מִי בכם הנשאר אשר ראה את הבית הזה בכבודו הראשון ומה אתם ראים אתו עתה (חגי ב ג). —  ועם פעל או מלה אחריה:  והנה אהרן וחור עמכם מִי בעל דברים יגש אלהם (שמות כד יד).  ואמר להם לְמִי זהב התפרקו ויתנו לי (שם לב כד).  ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מִי ליי' אלי (שם כו).  קרא נא באזני העם לאמר מִי ירא וחרד ישב ויצפר מהר הגלעד (שפט' ז ג).  מִי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי יי' (הוש' יד י).  הנה כאריה יעלה מגאון הירדן וכו' וּמִי בחור אליה אפקד (ירמ' מט יט).  מִי זה אמר ותהי אדני לא צוה (איכ' ג לז).  מִי בכם יאזין זאת יקשב וישמע לאחור (ישע' מב כג).  קרוב מצדיקי מִי יריב אתו נעמדה יחד מִי בעל משפטי יגש אלי (שם נ ח).  מִי בכם ירא יי' שמע בקול עבדו וכו' יבטח בשם יי' (שם י).  הן גור יגור אפס מאותי מִי גר אתך עליך יפול (שם נד יה).  כי מִי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרבבל (זכר' ד י).  מִי גם בכם יסגר דלתים ולא תאירו מזבחי חנם אין לי חפץ בכם (מלא' א י).  מִי זה האיש ירא יי' יורנו בדרך יבחר (תהל' כה יב).  מִי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי יי' (שם קז מג).  מִי פתי יסר הנה (משלי ט ד).  מִי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל לירושלם (עזר' א ג).  אהב כסף לא ישבע כסף וּמִי אהב בהמון לא תבואה (קהל' ה ט).  מִי זאת עלה מן המדבר כתימרות עשן מקטרת מור ולבונה (שה"ש ג ו).  מִי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה (שם ו י). —  ו) מִי יִתֵּן, להגות חפץ ותשוקה ותקוה:  ויאמרו אלהם בני ישראל מִי יתן מותנו ביד יי' בארץ מצרים (שמות יו ג).  המקנא אתה לי וּמִי יתן כל עם יי' נביאים (במד' יא כט).  מִי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אתי (דבר' ה כו).  בבקר תאמר מִי יתן ערב ובערב תאמר מִי יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד (שם כח סז).  וּמִי יתן את העם הזה בידי ואסירה את אבימלך (שפט' ט כט).  בני בני אבשלום מִי יתן מותי אני תחתיך (ש"ב יט א).  מִי יתנני שמיר שית במלחמה אפשעה בה אציתנה יחד (ישע' כז ד).  מִי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי (ירמ' ח כג).  מִי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי (שם ט א).  מִי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך (שה"ש ח א).  מִי יתן מציון ישועת ישראל בשוב יי' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל (תהל' יד ז).  ואמר מִי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה (שם נה ז).  מִי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה (איוב ו ח).  ואולם מִי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך ויגד לך תעלמות חכמה (שם יא ה=ו).  ואולם אתם טפלי שקר רפאי אלל כלכם מִי יתן החרש תחרישון ותהי לכם לחכמה (שם יג ד-ה).  מִי יתן טהור מטמא לא אחד (שם יד ד).  מִי יתן בשאול תצפנני תסתירני עד שוב אפך תשית לי חק ותזכרני (שם יג).  מִי יתן אפו ויכתבון מלי מִי יתן בספר ויחקו בעט ברזל ועפרת לעד בצור יחצבון (שם יט כג-כד).  מִי יתן ידעתי ואמצאהו אבוא עד תכונתו אערכה לפניו משפט ופי אמלא תוכחות (שם כג ג=ד).  מִי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך (שם כט ב-ג).  אמרו מתי אהלי מִי יתן מבשרו לא נשבע (שם לא לא).  מִי יתן לי שמע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי (שם לה). —  ועם פעל שִׂים, מִי יְשִׂימֵנִי:  ויאמר אבשלום מִי ישמני שפט בארץ ועלי יבוא כל איש וכו' והצדקתיו (ש"ב יה ד). —  ז) אחרי פעל, במשמ' כל מִי שהוא:  כי באזנינו צוה המלך אתך ואת אבישי ואת אתי לאמר שמרו מִי בנער באבשלום (ש"ב יח יב). —  ח) גם לפעמים לפני דבר, מִי שְׁמֶךָ  ויאמר מנוח אל מלאך יי' מִי שמך כי יבא דבריך וכבדנוך (שפט' יג יז). —  ט) מִי יוֹדֵעַ, במשמ' אולי:  בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מִי יודע יחנני יי' וחי הילד (ש"ב יב כב).  ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלהים בחזקה וכו' מִי יודע ישוב ונחם האלהים ושב מחרון אפו ולא נאבד (יונ' ג ח-ט).  שבו עדי בכל לבבכם וכו' כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה מִי יודע ישוב ונחם והשאיר אחריו ברכה (יוא' ב יב-יד).  וּמִי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות (אסת' ד יד). —  ובתו"מ משמשת בהשמושים הקודמים, ומצוי מאד השמוש מִי שֶׁ:  מה יערכו לגלולי הגוים אשר לא יאכלון ולא יריחון כן מי שיש לו עושר ואין נהנה ממנו (ב"ס גני' ל יט).  מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו (תוספתא ברכ' ה יז).  מי שלקט את הפאה ואמר הרי זו לאיש פלוני עני ר"א אומר זכה לו (פאה ד ט).  מי שאינו מניח את העניים ללקוט וכו' ה"ז גוזל את העניים (שם ה ו).  מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי (שם ח ז).  מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה ופאה (שם ח).  מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת (שבת יט ד).  מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי (שם כד א).  מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית (סוכ' ב ז).  מי שהפך את זיתיו ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים טוען קורה ראשונה ומניחה לאחר המועד (מ"ק ב א).  מי שהיה יינו בתוך הבור ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים זולף וגומר וגף כדרכו (שם ב).  מי שהלכה אשתו למדינת הים אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה וכו' הולד הראשון ממזר (תוספתא יבמ' יא ט).  מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונישאת וילדה ואין יודע אם בחזקת הראשון הוא (שם יב ז).  מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום וכו' מי שיש לו בן מכל מקום פוטר אשת אביו מן היבום (משנ' שם ב ה).  מי שקדש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו מהן קדש נותן גט לזו וגט לזו (שם ו).  מי שהיה נשוי שתי נשים ומת (שם ד יא).  מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה (כתוב' יג א).  מי שהלך למדינת הים ועמד אחר ופרנס את אשתו חנן אמר אבד את מעותיו (שם ב).  מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן (קדש' ג ח).  מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים ואמר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות או גדולה שבקטנות וכו' כלן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות (שם ט).  מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואלו בניה אין צריך להביא ראיה (שם ד י).  מי שחציו עבד וחציו בן חורין עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד (גיט' ד ה).  מי שנתחרש בעלה או נשתטה או שהיה חבוש בבית האסורין (סוט' ד ה).  מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה (שם ו א).  מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו וכו' נחלקה העדות ואין כאן נזירות (נזיר ג ז).  מי שהיה כותלו סמוך לגינת חברו ונפל ואמר לו פנה את אבניך אמר לו הגיעוך אין שומעין לו (ב"מ י ה). מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו לא יסמוך לו כותל אחר (ב"ב ב ד).  מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסים מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו (שם ט א).  מי שהיו לו בנים ונשא אשה שלא ילדה וכו' וכן מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון בכור לכהן ואינו בכור לנחלה (בכור' ח א).  מי שלא בכרה אשתו וילדה שני זכרים נותן חמש סלעים לכהן (שם ג).  מי שטבל בנהר והיה לפניו נהר אחר ועבר בו (מכשיר' ה א).  מי שדרסה אשה על בגדיו בגדיו טמאין מדרס (תוספתא טהר' ו יב).  פירות שנפלו לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טמאות והפירות טהורין שם (שם מכשי' ב ח).  מי שאין לו מים לרחוץ ידיו מקנח ידיו בעפר ובצרור ובקסמית (ברכ' טו.).  אמר לו הקב"ה (לפרעה) רשע מי שנתן העצה הזאת טפש הוא (ר' חנינא, מד"ר שמות א). —  כָּל מִי שֶׁ:  וכל מי שאינו צריך ליטול (לקט שכחה ופאה) ונוטל אינו נפטר מן העולם עד שיצטרך לבריות וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל אינו מת מן הזקנה עד שיפרנס אחרים משלו (פאה ח ט).  וכל מי שאינו לא חגר ולא סומא ולא פסח ועושה עצמו כאחד מהם אינו מת מן הזקנה עד שיהיה כאחד מהם (שם).  ומלמדים אותם לומר כל מי שמגיע לולבי בידו הרי הוא לו במתנה (סוכ' ד ד).  אמרו כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו (שם ה א).  מכאן אמרו כל מי שהוא יודע לקרות קורא וכל מי שאינו יודע לקרות מקרים אותו (ספרי דבר' שא).  כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה (ברכ' ה:).  מעשה בשני בני אדם שהמרו זא"ז אמרו כל מי שילך להקניט את הלל יטול ד' מאות זוז (שבת לא.).  השערים נפתחים בכל שעה וכל מי שהוא מבקש ליכנס יכנס (מד"ר שמות יט). —  בְּמִי שֵֶׁ, לְמִי שֶׁ:  משביעין אנו עליך במי ששכן את שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך (יומ' א ה).  חתך את הראש ונותנו למי שזכה בו וכו' נטל את הקרבים ונתנן למי שזכה בהן להדיחן (תמיד ד ב). —  ומִמִּי שֶׁ:  ע"י כל העריות מקנין חוץ מן הקטן וממי שאינו איש (סוט' ד ד).  מי שיש לו בן מכל מקום פוטר אשת אביו מן היבום וכו' ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית (יבמ' ב ה). —  מִי שֶׁהוּא:  התקינו להיות מקרין את מי שהוא יודע ואת מי שאינו יודע (ספרי דבר' שא).  הלכה כדברי מי שהוא מיקל (ריב"ל, ירוש' כלא' ו א).  הפושט ידו לחבירו להכותו וכו' ומי שהוא בעל מחלוקת (מד"ר במד' יח).  מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה וכו' מי שפיקח מהו אומר הריני שונה שתי הלכות היום שתי הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה (ר' חנין, שם ויקר' יט).  ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש לפני מי שגדול הימנו (שם במד' יח). —  ושמושים אחרים:  מי לנו גדול מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה (סוט' א ט).  מי  לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא המקום (שם).  אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט מי זורק מי מדשן מזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה אברים לכבש (תמיד ג א). —  ובסהמ"א:  כי כל אחד מהם עם הספיריות שלה יש לה גוון מיוחד מי לבן מי אדום מי ירוק מי שחור והם האורות הנזכרים בפרשת בראשית (פי' החייט למערכ' האלה' ג). —  מִי לפעל:  היה רוכב על החמור אם יש לו מי לאחוז בחמורו ירד ומתפלל (ירוש' ברכ' ד ה). —  מִי כאן:  היה עומד בתוך בני אדם ואמר מי כן נאמן מי כן מעשר (תוספתא דמאי ה ה).  הנכנס לעיר ואינו מכיר אדם שם אמר מי כאן נאמן מי כאן מעשר אמר לו אחד אני איני נאמן איש פלוני נאמן וכו' הלך ליקח ממנו אמר לו מי כאן מוכר ישן ואמר לו מי ששלחך אצלי (שם ד ו).  אמרו כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ד' מאות זוז אמר אחד מהם אני אקניטנו אותו היום ע"ש היה והלל חפף את ראשו הלך ועבר על פתח ביתו אמר מי כאן הלל מי כאן הלל נתעטף ויצא לקראתו (שבת לא.). —  כמו אִם, האִם:  אומרים לו לאדם אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת (ר' יוסי, נדר' כא:).  אם ממון נתחייבתי לך נידוי מי נתחייבתי לך (מו"ק יז.). —  ובסהמ"א:  אמרתי לה מי את טובה מן אימא ציון שהיא עשויה מרעית לחית שדה (ראש' חכמה, שער האהבה י).