1 — , (עם אות דגושה אחריה), מָה (בהפסק ולפני א  ר), מֶה- (לפני ה ח ע), בַּמָּה, בַּמֶּה, —  מלת השאלה לדבר לא ידוע, was; quoi; what:  ותבוא א) לשאלה הפשוטה של הדבר:  ויאמר אליו מַה-שּׁמך ויאמר יעקב (בראש' לב כח).  והיה כי יקרא לכם פרעה ואמר מַה-מּעשיכם ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך מנעורינו ועד עתה (בראש' לב כח).  והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מַה-זּאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יי' ממצרים (שמות יג יד).  מַה-יּהיה משפט הנער ומעשהו (שפט' יג יב).  ויאמר לה מַה-תּארו (ש"א כח יד).  שאלי נס ונמלטה אמרי מַה-נּהיתה (ירמ' מח יט).  ואמרתם מַה-נּדברנו עליך (מלא' ג יג).  מַה-שּׁאלתך וינתן לך וּמַה-בּקשתך  אסת' ה ו. — ובפָעוּל: מַה-מּצאת מכל כלי ביתך (בראש' לא לז). וישאלהו האיש לאמר מַה-תּבקש ויאמר את אחי אנכי מבקש (שם לז יה-יו). —  ולפני א במם קמוצה:  ויאמר מָה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי מאומה (בראש' ל לא).  הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו לי מה שמו מָה אמר אלהם (שמות ג יג).  ויאמר לו מָה אדני מדבר אל עבדו  יהוש' ה יד. —  ולפני ר:  אל תראי כי מָה ראית ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עלים מן הארץ (ש"א כח יג).  ויאמר מָה ראו בביתך ויאמר חזקיהו את כל אשר בביתי ראו (ישע' לט ד). —  ולפני ה ח ע עפי"ר מם סגולה:  ויאמר לו מֶה-עשית לנו וּמֶה-חטאתי לך (בראש' כ ט).  ויאמר משה אל אהרן מֶה-עשה לך העם הזה (שמות לב כא).  והגד נא לי מֶה עשית אל תכחד ממני (יהוש' ז יט).  מה מתוק מדבש וּמֶה עז מארי (שפט' יד יח).  ויאמר מֶה-היה הדבר בני ויען המבשר ויאמר נס ישראל לפני פלשתים (ש"א ד יו-יז).  ויאמר מֶה חטאתי כי אתה נתן את עבדך ביד אחאב להמיתני (מ"א יח ט). —  ולפני ק:  וישמעו פלשתים את קול התרועה ויאמרו מֶה קול התרועה הגדולה הזאת (ש"א ד ו).  וישמע עלי את קול הצעקה ויאמר מֶה קול ההמון הזה (שם יד). —  ולפני מ:  וידבר אלהם מֶה משפט האיש אשר עלה לקראתכם (מ"ב א ז). —  וגם לפני ל:  הנה חרדת אלינו אל כל החרדה הזאת מֶה לעשות לך (מ"ב ד יג).  מֶה לידידי בביתי (ירמ' יא יח). —  ועם ב השמוש, בַּמָּה:  ויאמר (אברהם) אדני יי' בַּמָּה אדע כי אירשנה (בראש' יה ח).  ויאמר אליו בי אדני בַּמָּה אושיע את ישראל (שפט' ו יה).  ויצא הרוח ויעמד לפנ יי' ויאמר אני אפתנו ויאמר אליו יי' בַּמָּה ויאמר אצא והייתי רוח שקר (מ"א כב כא-כב).  בַּמָּה אקדם יי' (מיכ' ו ו). —  ובַמֶּה:  בַּמֶּה ישכב (שמות כב כו).  הגידה נא לי בַּמֶּה כוחך גדול וּבַמֶּה תאסר לענותך (שפט' יו ו).  בַּמֶּה יזכה נער את ארחו (תהל' קיט ט).  דרך רשעים כאפלה לא ידעו בַּמֶּה יכשלו (משלי ד יט). —  ב) תשמש מה במשמ' שאלה של תרעומות וגערה ותמיהה:  ויאמר יי' אלהים לאשה מַה-זּאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני (בראש' ג יג).  ויקרא פרעה לאברם ויאמר מַה-זּאת עשית לי למה לא הגדת לי כי אשתך הוא (שם יב יח).  ויגער בו אביו ויאמר לו מָה החלום הזה אשר חלמת (שם לז י).  ויחרדו איש אל אחיו לאמר מַה-זּאת עשה אלהים לנו (שם מב כח).  ויאמר להם יוסף מָה -המעשה הזה אשר עשיתם הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמני (שם מד יה).  ויאמר יי' אל משה מַה-תּצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו (שמות יד יה).  כה אמרו כל עדת יי' מָה-המעל הזה אשר מעלתם באלהי ישראל (יהוש' כב יו).  ויצא חירם מצר לראות את הערים אשר נתן לו שלמה ולא ישרו בעיניו ויאמר מָה הערים האלה אשר נתתה לי אחי (מ"א ט יב-יג).  כה אמר המלך הגדול מלך אשור מָה הבטחון הזה אשר בטחת (ישע' לו ד). —  ג) בשאלה טפלה למאמר אחר:  ויבא אל האדם לראות מַה-יּקרא לו (בראש' ב יט).  ונראה מַה-יּהיו חלמתיו (שם לז כ).  ותתצב אחתו מרחק לדעה מַה-יּעשה לו (שמות ב ד).  ואנחנו לא נדע מַה-נּעבד את יי' (שם י כו).  כי לא ידעו מַה-הוא (שם יו יה).  עמדו ואשמעה מַה-יּצוה יי' לכם (במד' ט ח).  וראיתם את הארץ מַה-הוא (שם יג יח).  כי לא פרש מַה-יּעשה לו (שם יה נד).  ושמעת מַה-יּדברו (שפט' ז יא).  הבו לכם עצה מַה-נּעשה (ש"ב יו כ).  הוא יגיד לך מַה-יּהיה לנער (מ"א יד ג).  וידעו מַה-יּעץ יי' צבאות על מצרים (ישע' יט יב).  ואבינה מַה-יּאמר לי (איוב כג ה). —  ד) קצת לשאלת איכות הדבר, במשמ' איזה:  ויאמר יהודה אל אחיו מַה-בּצע כי נהרג את אחינו (בראש' לז כו).  ואל מי תדמיון אל וּמַה-דּמות תערכו לו (ישע' מ יח).  מַה-בּצע בדמי ברדתי אל שחת (תהל' ל י).  מַה-יּתרון לאדם בכל עמלו שיעמל תחת השמש (קהל' א ג). —  והשם בסוף:  כי מה עשיתי וּמַה-בּידי רעה (ש"א כו יח).  כה אמר יי' מַה-מּצאו אבותיכם בי עול (ירמ' ב ה).  ויאמר המלך מַה-נּעשה יקר וגדולה למרדכי על זה (אסת' ו ג). —  ה) בחבור עם לְךָ, מַה-לְּךָ, מַה-לָּכֶם, או עם שם עם ל השמוש לפניו, במשמ' מה קרה לך, מה רצונך וכדומ':  ותשא (הגר) את קולה ותבך וכו' ויקרא מלאך אלהים אל הגר מן השמים ויאמר לה מַה-לָּךְ הגר אל תיראי כי שמע אלהים אל קול הנער (בראש' כא יו-יז).  ותצנח מעל החמור ויאמר לה כלב מַה-לָּךְ ותאמר לו הבה לי ברכה ( שפט' א יד-יה).  ותקד בת שבע ותשתחו למלך ויאמר המלך מַה-לָּךְ וכו' ( מ"א א יו).  ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט ויאמר לה המלך מַה-לָּךְ אסתר המלכה (אסת' ה ב-ג). —  ועם כי ופעל אחריה:  ויאמר למיכה מַה-לְּךָ כי נזעקת ויאמר את אלהי אשר עשיתי לקחתם (שפט' יח כג-כד).  וישאו כל העם את קולם ויבכו וכו' ויאמר שאול מַה-לּעם כי יבכו (ש"א יא ד-ה).  מַה-לָּךְ אפוא כי עלית כלך לגגות (ישע' כב א).  מַה-לְּךָ הים כי תנוס (תהל' קיד ה). —  ובלי כי:  מַלָּכֶם תדכאו עמי ופני עניים תטחנו (ישע' ג יה). —  ועם מקור:  ולרשע אמר אלהים מַה-לְּךָ לספר חקי (תהל' נ יו). —  ועם בינו':  מַה-לָּכֶם אתם משלים את המשל הזה על אדמת ישראל (יחזק' יח ב).  ויאמר לו מַה-לְּךָ נרדם (יונ' א ו). —  מַה-לִּי ולך, איזה דבר יש בינינו:  וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון לאמר  מַה-לִּי ולך כי באת אלי להלחם בארצי (שפט' יא יב).  ויאמר אבישי בן צרויה אל המלך למה יקלל הכלב המת הזה את אדני המלך וכו' ויאמר המלך  מַה-לִּי ולכם בני צריה (ש"ב יו ט-י), לאמר מה זה נוגע לכם.  ויען אבישי בן צרויה ויאמר התחת זאת לא יומת שמעי כי קלל את משיח יי' ויאמר דוד  מַה-לִּי ולכם בני צרויה כי תהיו לי היום לשטן (שם יט כב-כג).  ותאמר אל אליהו  מַה-לִּי ולך איש האלהים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני (מ"א יז יח). —  מַה-לְּךָ וּלדבר פלוני, איזה יחס יש לך להדבר, איזו רשות יש לך להדבר:  וילך רכב הסוס לקראתו ויאמר כה אמר המלך השלום ויאמר יהוא מַה-לְּךָ וּלשלום סב אל אחרי (מ"ב ט יח). —  ובלי ו העטוף:  ועתה מַה-לָּךְ לדרך מצרים לשתות מי שחור וּמַה-לָּךְ לדרך אשור לשתות מי נהר ( ירמ' ב יח). —  ועם אֶת: מַה-לּתבן את הבר (ירמ' כג כח). —  ו) כמו אֲשֶׁר, שֶׁ:  אולי יקרה יי' לקראתי ודבר מַה-יּראני והגדתי לך (במד' כג ג).  ויקח אבימלך את הקרדמות בידו ויכרת שוכת עצים וכו' ויאמר אל העם אשר עמו מָה ראיתם עשיתי מהרו עשו כמוני (שפט' ט מח).  ויאמר מה אתם אמרים אעשה לכם (ש"ב כא ד).  האינך ראה מָה המה עשים בערי יהודה ובחוצות ירושלם (ירמ' ז יז).  הראה אתה מָהֵם עשים ( יחזק' ח ו).  הגיד לך אדם מַה-טּוב וּמָה יי' דורש ממך (מיכ' ו ח).  ולא הגדתי לאדם מָה אלהי נתן אל לבי לעשות לירושלם (נחמ' ב יב). —  ועם שֶׁ אחריה:  מַה-שֶּׁהיה הוא שיהיה וּמַה-שֶּׁנעשה הוא שיעשה ( קהל' א ט).  מַה-שֶּׁהיה כבר הוא (שם ג יה). —  ז) במשמ' איזה דבר שהוא, ואחרי שלילה במשמ' שום דבר:  הן אדני לא ידע אתי מַה-בּבית וכל אשר יש לו נתן בידי (בראש' לט ח).  ויאמר המלך (האם) שלום לנער אבשלום ויאמר אחימעץ ראיתי ההמון הגדול לשלח את עבד המלך יואב ואת עבדך ולא ידעתי מָה (ש"ב יח כט), ר"ל לא ידעתי כלום.  אשת כסילות המיה פתיות ובל ידעה-מָּה (משלי ט יג).  החרישו ממני ואדברה אני ויעבר עלי מָה (איוב יג יג), ר"ל איזה דבר שיהיה. —  ועם פעל היה:  ואחימעץ בן צדוק אמר ארוצה נא ואבשרה את המלך וכו' ויאמר לו יואב לא איש בשרה אתה וכו' ויסף עוד אחימעץ בן צדוק ויאמר אל יואב ויהי מָה ארצה נא גם אני אחרי הכושי ויאמר יואב למה זה אתה רץ בני ולכה אין בשרה מצאת (ויאמר אחימעץ) ויהי מָה ארוץ ויאמר לו רוץ (ש"ב יח יט-כג). —  ובמשמ' של זלזול:  הנה דבר יי' מאסו וחכמת-מֶה להם (ירמ' ח ט). — ח) במשמ' אֵיךְ:  ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מַה-נּדבר וּמַה-נּצטדק האלהים מצא את עון עבדיך (בראש' מד יו).  ואנחנו לא נדע מַה-נּעבד את יי' ( שמות י כו).  ויאמר תן לעם ויאכלו ויאמר משרתו מָה אתן זה לפני מאה איש (מ"ב ד מב-מג). —  ט) לקריאה של השתוממות והתפלאות, קצת במשמ' כמה:  ויירא ויאמר מַה-נּורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים (בראש' כח יז).  מַה-טּבו אהליך יעקב (במד' כד ה).  מַה-יּפו דדיך אחתי כלה מַה-טּבו דדיך מיין (שה"ש ד י).  מַה-יּפו פעמיך בנעלים בת נדיב (שם ז ב).  מַה-יּפית וּמַה-נּעמת אהבה בתענוגים (שם ז).  מַה-נּאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום (ישע' נב ז).  מַה-נּאנחה בהמה נבכו עדרי בקר ( יוא' א יח).  כי מַה-טּובו וּמַה-יּפיו (זכר' ט יז).  מָה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהל' לא כ).  מַה-יּקר חסדך אלהים ( שם לו ח).  מַה-יּדידות משכנותיך יי' צבאות (שם פד ב).  מַה-גּדלו מעשיך יי' (שם צב ו).  מָה-רבו מעשיך יי' כלם בחכמה עשית (שם קד כד).  מָה-אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי (שם קיט צז).  מַה-נּמלצו לחכי אמרתך (שם קג).  הנה מַה-טּוב וּמַה-נּעים שבת אחים גם יחד (שם קלג א).  ולי מַה-יּקרו רעיך אל מֶה עצמו ראשיהם שם קלט יז.  דור מָה-רמו עיניו ועפעפיו ינשאו (משלי ל יג). —  ולהתול:  ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מַה-נּכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים (ש"ב ו כ). —  י) במשמ' מַדּוּעַ:  וירב העם עם משה ויאמרו תנו לנו מים ונשתה ויאמר להם משה מַה-תּריבון עמדי מַה-תּנסון את יי' (שמות יז ב).  ותבא אליו איזבל אשתו ותדבר אליו מַה-זּה רוחך סרה ואינך אכל לחם (מ"א כא ה).  וישובו המלאכים אליו ויאמר אליהם מַה-זּה שבתם ( מ"ב א ה).  מַה-תּיטבי דרכך לבקש אהבה (ירמ' ב לג).  מַה-תּזעק על שברך אנוש מכאבך על רב עונך (שם ל יה).  מַה-תּתהללי בעמקים (שם מט ד). — יא) קצת במשמ' לא2:  מיי' מצעדי גבר ואדם מַה-יּבין דרכו (משלי כ כד).  אמנם ידעתי כי כן וּמַה-יּצדק אנוש עם אל (איוב ט ב).  אם אדברה לא יחשך כאבי ואחדלה מַה-מּני יהלך (שם יו ה).  השבעתי אתכם בנות ירושלם מַה-תּעירו וּמַה-תּעררו את האהבה עד שתחפץ (שה"ש ח ד). —  ובתו"מ כמו במקרא. —  ושמוש *מָה אני לכך וכך:  פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה אמרו לו לרבן גמליאל מה אנו לירד אמר להן מותרים אתם (ערוב' ד ב).  בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהם בבית המדרש אמר להם מה אני לבא בקהל אמר לו ר"ג אסור אתה (ידים ד ד).  זה אחד מן הדברים שהיה ר' יוסי הגלילי דן לפני ר"ע וסילקו ר"ע ואחרים מצאו לו תשובה אמר לו מה אני לחזור אמר לו לכל אדם אחזור ולא לך (ספרי במד' קכד).  נסתכלתי בו ולא מצאתי בו דם ברית אמרו לי מה אנו למולו אמרתי להם המתינו לו עד שיכנס בו דם (תוספתא שבת יה ח). —  וּמָה הוּא: יבמה מה היא למזונות (תוספתא כתוב' ה ב). —  ומָה הוא שיפעל:  מעשה באחד שנשא את היתומה וגירשה והחזירה אליו ומיאנה בו ונישאת לאחר ומת ובאו ושאלו את ר"י בן בבא מה הוא שתחזור לראשון (תוספתא יבמ' יג ה). —  בַּמֶּה:  במה מדליקין ובמה אין מדליקין ( שבת ב א).  במה  טומנין את החמין ובמה אין טומנין ( שם ד א).  במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה (שם ו יא). —  בַּמֶּה דברים אמורים, (בר"ת בד"א): וכן היה (ר"ש) אומר בחצבים גדולים שנקבו שעורן מלא מיצה שניה של קנה מן האמצע נכנס מן הצד אינו נכנס בד"א בזמן שנעשו ליין אבל אם נעשו לשאר משקין אפילו כל שהוא טמאים במה דברים אמורים בזמן שלא נעשו בידי אדם אבל אם נעשו בידי אדם אפילו כל שהוא טמאים (כלים ט ח). —   לְמָה:  אמר ר"א בר' צדוק למה צדיקים נמשלים בעוה"ז לאילן שכולו עומד במקום טהרה ונופו נוטה למקום טומאה (קדוש' מ:). —  לְמָה הדבר דומה, בפרט משל למה הדבר דומה, עי' מָשָׁל. —  מַה-שֶׁ:  האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה. (ברכ' ב ד).  קוצץ כדרכו בקרדום או במגל ובמגירה ובכל מה שירצה (שבי' ד ו).  הנכנס לבית כל מה שיגזור עליו בעל הבית יעשה (דא"ר ו). —  כָּל מַה-שֶּׁ, במדה שֶׁ, עי' כָּל. —  בְּמַה-שֶׁ:  הקדיש בור מלא מים וכו' שדה מלאה עשבים מועלין בהן ובמה שבתוכן אבל אם הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים וכו' שדה ואח"כ נתמלא עשבים מועלין בהם ואין מועלין במה שבתוכן ( מעי' ג ו).  ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה (כלים יז יד). —  מִמַּה-שֶׁ:  וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן (יומ' ז א).  אמר להן המלך יגע זה לשתי שעות יותר ממה שלא יגעתם אתם כל היום כולו (ירוש' ברכ' ב ה ג).  יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק (פסח' קיב.).  יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית (מד"ר ויקר' לד).  אבא יודן חרש בחצי שדה ומצא שם סימא גדולה ונעשה עשיר יותר ממה שהיה קודם (שם דבר' ד). —  ולהשתוממות:  המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה (אבות ג ז). —  ובמשמ' מַדּוּעַ, לָמָּה:  כבד ממך מה תשא ואל עשיר ממך מה תתחבר (ב"ס גני' יג ב).  במקום מזמר אל תשפך שיח ובלא עת מה תתחכם (שם לה ד).  חוץ מכנף העוף וביצת נעמית המצופה אמר ר' יוחנן בן נורי מה נשתנה כנף העוף מכל הכנפים (כלים יז יד).  ראוהו שרץ אחריהן אמרו לו מה אתה רץ אחרינו (שבוע' לא:).  טנוסרופוס הרשע שאל את ר"ע א"ל מה יום מימים א"ל מה גבר בגוברין א"ל מה אמרתי לך ומה אמרת לי אמרת לי מה3 שנה שבת מכל הימים אמרתי לך מה רופוס מכל גבריא ( מד"ר בראש' יא). —  וּמַה-לָּנוּ במשמ' זו:  אמר ר' אבון ומה לנו ללמוד מן הערביי הזה (שביום שחרב ביהמ"ק נולד משיח) ולא מקרא מלא הוא ( ירוש' ברכ' ב ה.). —  וקצת במשמ' איזה:  איש הר הבית היה מחזר על כל משמר ומשמר וכו' ניכר שהוא ישן חובטו במקלו וכו' והם אומרים מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה (מדות א ב).  אין אנו יודעים מה חשבון עשה עמכם אבא (תוספתא ב"ק י כא).  אמר ר' יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלם להתפלל בא אליהו זכור לטוב וכו' אמר לי בני מה קול שמעת בחורבה זו (ברכ' ג.).  אמר ר"י בן זכאי מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע (פסח' צד.).  ת"ר מה נסים נעשו לדלתותיו (של ניקנור) אמרו כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים בחזירתו עמד עליו נחשול שבים להטבעו נטלו אחת מהן והטילוה לים וכו' מיד נח הים מזעפו (יומ' לח.). —  מָה אִם, מה יהיה:  המקבל שדה מן הגוי מעשר ונותן לו אמר רשב"ג מה אם ירצה הגוי שלא לעשר פירותיו אלא חולקן ונותן לו בפניו (תוספתא דמאי ו א).  אמרנו לו והלא מה אם ירצה שלא לזונו ושלא לפרנסו הרשות בידו (שם גיט' א ה).  אמר רבן שמעון בן גמליאל מה אם ירצה הגוי הזה שלא לתרום אינו תורם (ירוש' דמאי ו כה.). —  מַה-לְּךָ, מה קרה לך:  כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין וכו' חוץ ממי שארעו דבר שהוא מקיף לשמאל מה לך מקיף לשמאל שאני אבל (מדות ב ב).  שראתה (מרים את) צפורה שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים אמרה לה מה לך שאין את מתקשטת (ספרי במד' צט).  התחיל צווח אמרו לו מה לך צווח (מד"ר דבר' ו).  למלך שדיבר כנגד בנו  ונתירא ונשמטה נפשו ממנו כיוון שראה המלך כך שנשמטה נפשו ממנו התחיל מגפף ומנשק אותו ומפתהו ואומר לו מה לך לא בני יחידי אתה לא אני אביך (שם שה"ש, חכו ממתקים). —  מַה-לִּי כַּךְ, מה לי כך, מה הבדל יש בזה, מה אכפת לי אם כך או כך:  המודד את הכור בין לעומקו בין לרוחבו אינו בכי יותן אמר לו ר' טרפון מה לי כשמדדו לעומקו מה לי כשמדדו לרחבו ( תוספתא מכשיר' ב יד).  א"ר יוחנן הכניס ידו לתוך חצר חבירו וקיבל מי גשמים והוציא חייב (שאל אותו) ר' זירא מה לי הטעינו חבירו מה לי הטעינו שמים (שבת ה.).  א"ר יהושע בן לוי היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר כלתה מדתו בסוף העיר נעשית לו העיר כולה כד' אמות ומשלימין לו את השאר א"ר אידי אין אלו אלא דברי נביאות מה לי כלתה בחצי העיר מה לי כלתה בסוף העיר (ערוב' ס:).   רב אמר עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים ור' ינאי אמר מה לי הן ומה לי דמיהן (ב"מ סג.).  במתנות שלא הורמו (הם חולקים) ואם טובת הנאה אינה ממון מה לי הורמו מה לי לא הורמו (נדר' פה). —  יב) *במשמ' כמו:  מה נדה מטמאה במשא אף ע"א מטמאה במשא (שבת ט א).  מה מצינו בטריפה ששחיטתה מטהרתה אף שחיטת בהמה תטהר את האבר (חול' ד ד).  הרי אנו למדים בכולם משנת ששים מה שנת ששים כלמטה ממנה אף שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה (ערכ' דד).  מה בימי יהושע נתחייבו במעשרות ובשמיטין וביובלות וקדשו ערי חומה והיו ששין ושמחין לפני המקום ב"ה אף ביאתן בימי עזרא נתחייבו במעשרות וכו' (סעו"ר ל).  מה תולעת אינה מכה את הארז אלא בפה כך אין להן לישראל אלא תפלה ( מכי' בשלח ב ב).  מה מיתה מיוחדת שאין אפשר לו להצילה פטור מלשלם אף כל דבר שאי אפשר לו להצילו פטור מלשלם (שם משפט', נזיק' טז).  הואיל ואדם מטמא בנגעים ובגדים מטמאים בנגעים מה אדם טעון שילוח אף כלים טעונים שילוח (ספרי במד' א).  נאמר כאן פרוע ונאמר להלן פרוע מה פרוע האמור להלן גידול שער אף פרוע האמור כאן גידול שער (שם כה).  ומכאן אתה דן לשרץ מה כאן רשות היחיד אף להלן רשות היחיד מה כאן שיש בו דעת לשאול אף להלן דבר שיש בו דעת לשאול (תוספתא טהר' ו יז).  אתם קודש ליי' והכלים קודש מה כלים המשתמש בהן מעל אף המשתמש בכהנים מעל (ירוש' ברכ' ח יב:).  א"ר יוחנן ר' אושעיא בריבי בדורו כר"מ בדורו מה ר' מאיר בדורו לא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו  אף ר' אושעיא לא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו (ערוב' נג.).  כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר המטלטל וגופו ממון אף כל דבר המטלטל וגופו ממון (ב"ק סב:).  נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה מה נשך האמור בלוה לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל וכו' אף נשך האמור במלוה לא תחלוק בו בין בכסף בין באוכל ( ב"מ סא.).  מה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר ומה נחסם אוכל בתלוש אף חוסם אוכל בתלוש (שם פט.).  א"ר אסי עשו אלמנה אצל הבת כבת אצל האחין בנכסין מועטין מה בת אצל אחין הבת ניזונית והאחין ישאלו על הפתחים אף אלמנה אצל הבת ניזונת והבת תשאל על הפתחים (ב"ב קמ:).  נאמר דמים למטה ונאמר דמים למעלה מה דמים האמורים למטה שנתנן במתנה אחת כיפר אף דמים האמורים למעלה שנתנן במתנה אחת כיפר (סנה' ד:).  זביחה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה זביחה מיוחדת שהיא עבודת פנים וחייבין עליה מיתה אף כל שהיא עבודת פנים וחייבין עליה מיתה (שם ס:).  הוא כהיא מה היא לא חלקת בה בין בתה לאם אמה אף הוא לא תחלוק בו בין בתו לאם אמו (שם עו.).  כאוסף החסיל מה אוסף החסיל כל אחת ואחת לעצמו אף שללכם כל אחד ואחד לעצמו (שם צד:).  טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם הרשע אחיה השילוני קילל את ישראל בקנה וכו' מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין וכו' אבל בלעם הרשע ברכן בארז מה ארז זה אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטין ואין גזעו מחליף (שם קה:).  נאמר עץ למטה ונאמר עץ למעלה מה עץ האמור למעלה מן העץ המתבקע אף עץ האמור למטה מן העץ המתבקע (מכות ז:).  מה יער רשות ניזק ולמזיק ליכנס לשם אף כל רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם (שם).  עריפה במקום פדייה עומדת מה פדייה מתרת אף עריפה מותרת (בכור' י:).  נאמר כאן שה ונאמר להלן שה מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן פרט לכל השמות הללו (שם יב.).  מה פשתן שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה (שם יז.).  מה מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת (שם לז:).  שלמים בכלל הקדשים היו למה יצאו להקיש אליהן מה שלמים שהן קדשי מזבח וחייבין עליהן אף כל שהן קדשי מזבח חייבין עליהן (כרית' ב:).  מה להלן כרת אף כאן כרת (שם ה.).  גמר קודש קודש ממקדיש בית מה להלן בדמים אף כאן בדמים ור"ש גמר קודש קודש מכבשי עצרת מה להלן בחנם אף כאן בחנם (ערכ' כה:).  מה הרים הללו אין להם סוף אף הצדיקים אין להם סוף למתן שכרם מה הרים הללו נכבשים לתהום שלא יעלה ויציף את העולם כך הם הצדיקים נכבשים על הפורענות שלא יצאו וישרפו את העולם ומה הרים הללו נזרעים ועושים פירות כך מעשיהם של צדיקים עושים פירות וכו' ומה תהום זה אין לו חקר כך אין לפורענותן של רשעים חקר (מד"ר בראש' לג).  (כתוב) ושמתי את זרעך כעפר הארץ מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו כך בניך יהיו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו ומה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים אף ישראל אינן מתברכין אלא בזכות התורה שנמשלה למים (שם מא).  א"ל (מלך סדום לאברהם) מה אתה ירדת לכבשן האש וניצלת אף אני ירדתי לחמר וניצלתי (שם מג).  אמר לו (הקב"ה) למשה מה לשעבר הייתי נוהג עמהם במדת רחמים עד שלא עשו אותו המעשה כך עכשיו במדת רחמים אנהוג עמהם (שם במד' יב).  מה האב נותן לבנו נכסים כך הקב"ה עשה לישראל ואתן לך ארץ חמדה ומה הבן חייב להיות מעלה לאביו דורון כך אמר הקב"ה לישראל כי תבואו אל הארץ וגו' (שם יז).  (כתוב) עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור מה שור כחו בפיו אף אלו כחן בפיהן מה שור כל מה שמלחך אין בו סימן ברכה אף אלו כל אומה שנוגעים בהם אין בהם סימן ברכה מה שור מנגח בקרניו אף אלו מנגחין בתפלתן (שם כ).  אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו מה בשעת  לידתו נקי אף בשעת מיתתו נקי ( שם דבר' ז).  מה השמן הזה אין משתבח אלא ע"י כתישה כך אף ישראל אין עושין תשובה אלא ע"י יסורין מה השמן הזה אין מתערב בשאר משקין כך ישראל אין מתערבין באומות העולם (שם שה"ש, לריח).  הוי רך כקנה ואל תהא קשה כארז מה קנה יצאו ארבע רוחות העולם קנה הולך ובא עמהן עמדו הרוחות קנה עומד במקומו וכו' (אף אתה) הוי רך כקנה (דא"ר ד).  א"ר יוסי בר ירמיה מפני מה הוא מושל את הנביאים בנשים אלא מה האשה הזאת אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה כך הנביאים אינן מתביישין לתבוע צרכיהן של ישראל מלפני הקב"ה (פסיק' דר"כ, בחדש השלישי). —  יג) *לקַל וָחֹמֶר:  א"ר יוסי ק"ו הדברים ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד מקום שאין מחשבה פוסלת אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט (חול' ב ז).  והלא דברים ק"ו ומה תפלה הקלה לא התפלל (משה) אלא חוץ לעיר דיבור חמור לא כל שכן (מכי' בא, פתיח').  והרי דברים קל וחומר ומה עולה חמורה כשרה להביא מין אחד פסח שהוא קל אינו דין שיוכשר לבא ממין אחד (שם ד).  והלא דברים ק"ו ומה להטיל שלום בין איש לאשתו אמר המקום ספר שנכתב בקדושה ימחה על המים ספרי מינים שמטילים איבה ושנאה וקנאה וכו' עאכ"ו שימחו מן העולם (ספרי במד' טז).  ק"ו ומה כהן גדול שקדושתו קדושת עולם הרי הוא מטמא למת מצוה נזיר שקדושתו קדושת שעה אינו דין שיטמא למת מצוה (שם כו).  והרי דברים ק"ו ומה אלו שקירבו את עצמם כך קירבם המקום ישראל שעושים את התורה עאכ"ו (שם עח).  והלא דברים קל וחומר מה בשעת כעסן של צדיקים מרחמין עליהן בשעת הרחמים על אחת כמה וכמה ( תוספתא ברכ' ד יד).  ורקיקה (אסורה במקדש) מקל וחומר ומה מנעל שאין בה מנהג בזיון אמרה תורה אל תיכנס במנעל ק"ו לרקיקה שיש בה מנהג בזיון (שם ז יט).  והלא דברים קל וחומר מה אדם שלא נתכוין לזכות וזכה מעלין עליו כאילו זכה המתכוין לזכות וזכה עאכ"ו ( שם פאה ג ח).  אשה נאמנת להביא גיטה מקל וחומר ומה צרתה שאינה נאמנת לומר מת בעלה נאמנת להביא גיטה היא שנאמנת לומר מת בעלה אינו דין שתהא נאמנת להביא גיטה (שם גיט' ב ו).  א"ר יוחנן למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברהמ"ז מק"ו וכו' ומה מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו תורה שטעונה לפניה אינו דין שטעונה לאחריה ( ברכ' כא.).  אמר להם (השועל לדגים) רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם א"ל אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתייראין במקום מיתתנו עאכ"ו (שם סא:).  נשא אותו גר ק"ו בעצמו ומה ישראל שנקראו בנים למקום וכו' כתיב עליהן והזר הקרב יומת גר הקל שבא במקלו ובתרמילו על אחת כמה וכמה (שבת לא.).  מה מילה שהיא אחת מאבריו של אדם דוחה את השבת קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת (שם קלב.).  ק"ו ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה אסורה בהנאה בשר בחלב שנעבדה בו עבירה אינו דין שיהא אסור בהנאה (פסח' כד:).  והלא דין הוא ומה פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק לא כ"ש (ב"ב קל:).  ומה ספינה שרובן לאבד נותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים חולים שרוב חולין לחיים לא כ"ש (שם קנג:).  ותהא קבורת מת מצוה דוחה שבת מק"ו ומה עבודה שדוחה שבת קבורת מת מצוה דוחה אותה וכו' שבת שנידחת מפני עבודה אינו דין שתהא קבורת מת מצוה דוחה אותה ( סנה' לה.).  אדם יחידי נברא וכו' מפני הגזלנין ומפני החמסנין ומה עכשיו שנברא יחידי גוזלין וחומסין נבראו שנים עאכ"ו (שם לח.).  וכשהיה ר"ע מגיע למקרא זה (ודורש אל המתים) היה בוכה ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה עאכ"ו (שם סה:).  ק"ו ומה רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון חייב בו את המצמצם נזקין וכו' אינו דין שחייב בהן את המצמצם (שם עו:).  קל וחומר ומה (שדה) מכורה כבר יוצאה (בשנת היובל) שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר (ערכ' כט:).  א"ר ישמעאל ק"ו ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן השוה מעשים למעשים מקום שהשוה קרבן לקרבן אינו דין שישוה מעשה למעשה (זבח' מ:).  ודין הוא ומה בן צאן שלא קבע לו כהן קבע לו צפון בן עוף שקבע לו כהן אינו דין שיקבע לו צפון (שם מח:)  חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה קל וחומר מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא תסיח דעתו ממנו תפילין שיש בהן אזכרות הרבה עאכ"ו (מנח' לו:).  שהדברים קל וחומר ומה הבא על חמש נשיו נדות בבת אחת שהיא שם אחד חייב על כל אחת ואחת אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו שהן ג' שמות אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת ( כרית' טו.).  ודין הוא ומה בהמה טמאה שהקלתה במגעה החמרתה בחלבה מהלכי שתים שהחמרתה במגען אינו דין שתחמיר בחלבן ( שם כב.).  והלא דברים ק"ו ומה זה שלא ציער עצמו אלא מן היין נקרא חוטא המצער עצמו מכל דבר עאכ"ו (נדר' י.).  ומה אליעזר שהיה עבדו של בית נזדווגו לו כמה מלאכים זה שהוא אוהבו של בית עאכ"ו ( מד"ר בראש' עה).  הרי הדברים ק"ו ומה אלו (הכנענים) שלא הלכו לא בידן ולא ברגלן אלא ע"י שהראו באצבע ניצולו מן הפורענות ישראל שהם עושים חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם וברגליהם עאכו"כ ( שם ק),  כיון שהגידו לו (לדוד) מעשיה של רצפה בת איה נשא ק"ו בעצמו ואמר מה זו שהיא אשה כך עשתה לגמילות חסדים אני שאני מלך על אחת כמה וכמה (שם במד' ח).  ומה בזמן שהיה (שמשון) נזיר הלך אחר עיניו אלו היה שותה לא היה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר זמה (שם י).  מעשה בינאי המלך שהיו לו ב' אלפים עיירות וכולן נחרבו על שבועת אמת וכו' ומה הנשבע באמת כך הנשבע על שקר עאכ"ו ( שם כב).  באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע וכו' ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לע"ז שאין בה ממש (שם איכ', פתיח'). —  ועם אִם אחריה, מָה אִם:  והלא דין הוא  מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת אלו שהן משום שבות לא ידחו את השבת (פסח' ו ב).  אמר רבי שמעון קל וחומר הדברים מה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד (יבמ' ח ג).  אמר להם רבי טרפון (לחכמים) ומה אם במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם מקום שהחמיר על הקרן ברה"ר לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר עליה ברשות הניזק לשלם נזק שלם (ב"ק ב ה).  אמר ר"ע דנתי לפני ר' אליעזר ומה אם עצם כשעורה שאינו מטמא אדם באוהל הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו רביעית דם שהוא מטמא אדם באוהל אינו דין שיהא הנזיר מגלח על מגעו ועל משאו ( נזיר ז ג).  שהיה בדין ומה אם עדות ראשונה שאין אוסרתה איסור עולם אינה מתקיימת בפחות משנים עדות אחרונה שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים (סוט' ו ג).  מה אם המוקדשין שהמום פוסל בהם אין אתנן ומחיר חל עליהן עופות שאין המום פוסל בהן אינו דין שלה יהא אתנן ומחיר חל עליהן (תמור' ו ד).  מה אם החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אין מתעשרין מזה על זה הכבשים והעזים שהם כלאים זה בזה אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה (בכור' ט א).  מה אם לגבוה אין אדם רשאי להחרים את כל נכסיו עאכ"ו שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו (ערכ' ח ד).  מה אם שורי וחמורי שאיני חייב בהם מצות הרי אני חייב בנזקן עבדי ואמתי שאני חייב בהן מצות אינו דין שאהא חייב בנזקן ( ידים ד ז).  היה ר"י אומר ק"ו ומה אם עולה חמורה כשרה לבא כל שנתה כבת שנתה פסח שהוא קל אינו דין שיוכשר כל שנתו כבן שנתו ( מכי' כא ד).  ומה אם במקום שאין מקצת אוכל נפש דוחה שבת מקצת עבודה דוחה את השבת מקום שכל אוכל נפש דוחה יו"ט אינו דין שכל עבודה דוחה יו"ט (שם ט).  שהיה בדין ומה אם יבמה קלה לא עשה בה כל הלשונות כלשון הקודש סוטה חמורה אינו דין שלא יעשה בה כל הלשונות כלשון קודש (ספרי במד' יב).  שהיה בדין מה אם במקום שעשה קטנים כגדולים לא עשה נשים כאנשים כאן שלא עשה קטנים כגדולים אינו דין שלא נעשה נשים כאנשים (שם כב).  ומכאן אתה דן לכל איסורים שבתורה ומה אם היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם וכו' עשה בו טעם כעיקר שאר איסורים שבתורה וכו' אינו דין שנעשה בו טעם כעיקר (שם כג).  והרי דברים ק"ו ומה אם ללוט נשאתי פנים בשביל אברהם אוהבי לך לא אשא פנים מפניך ומפני אבותיך (שם מב).  אסור לרכוב על גבי פירדה מקל וחומר ומה אם במקום שמותר ללבוש שני חלוקין כאחד הרי זה אסור בתערובתן מקום שאסור לנהג שתי בהמות כאחד אינו דין שיהא אסור בתערובתן (תוספתא כלא' ה ו).  והרי דברים קל וחומר ומה אם במקום שהחמירה תורה באוכלי תרומה לזרים הרי היא עולה מתוך החולין להאכיל לזרים מקום שהיקילה תורה באוכלי תרומה לזרים אינו דין שתעלה מתוך התרומה להאכיל לכהנים (שם תרומ' ו ד).  ודין הוא (שהעומר יציל את הקמה) ומה אם קמה שהורע כח עני בה מצלת את העומר עומר שייפה כח עני בו אינו דין שיציל את הקמה (שם פאה ג ו) מה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפילה אזכרה שהיא מריוח לא כ"ש (ירוש' ברכ' ה ט:).  רבי אומר (מזון טעון ברכה לפניו מק"ו) מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך בשעה שהוא תאב לאכול לא כל שכן (שם ז יא.).  אווז עם אווז הים (כלאים זה בזה) וכו' קל וחומר מה אם בשעה ששניהן ביבשה את אומר אסור בשעה שאחד ביבשה ואחד בים לא כ"ש ( שם כלא' ח לא ג).  ומה אם בשאר ימות השנה שאינו כשר (הפסח) לשמו כשר הוא לשם אחרים בזמנו שהוא כשר לשמו אינו דין שיוכשר לשם אחרים (זבח' יא.).  והרי דברים קל וחומר מה אם בהמה שאין בה לא זכות ולא חובה וכו' אמרה תורה תסקל האדם שהוא גורם להחטיא את חבירו ומטהו מדרך חיים לדרך מות עאכ"ו (שמחות ח).  אמר הקב"ה מה אם אלו (המים) שאין להן לא פה ולא אמירה ולא דיבור והרי הן מקלסין אותי כשנברא אדם עאכ"ו (מד"ר בראש' ה).  אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח שאני הוא שגרמתי לו להכנס בתחומו של חבירו ומה אם זה שנכנס ברשות כך פגמו הכתוב הנכנס שלא ברשות עאכ"ו (שם ו).  ומה אם בשעת קללה חס (הקב"ה) על כבודן (של ישראל) ושוקד לטובתן כשיעשו רצונו עאכ"ו (שם במד' ט).  אמר ר"ש ומה אם מרים הצדקת שלא נתכונה לומר לשון הרע אלא דברה בשביל פריה ורביה כך הגיע אותה הרשעים שמתכוונים לומר לה"ר על חבריהן לחתוך את חייהם עאכ"ו שיחתוך הקב"ה את לשונם ( שם דבר' ו).  מעשה בקרתנית אחת שהיתה לה שפחה כושית שירדה למלאת מן העין היא וחברתה אמרה לחברתה חברתי למחר אדוני מגרש את אשתו ונוטלני לאשה אמרה לה למה בשביל שראה ידיה מפוחמות אמרה לה אי שוטה וכו' ומה אם אשתו שהיא חביבה עליו ביותר את אומרת מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת רוצה לגרשה את שכלך מפוחמת ושחורה ממעי אמך כל ימיך עאכ"ו (שם שה"ש, אל תראני). —  והמלה מָה בסוף כמו"כ במשמ' לא כל שכן:  אמר ר' שמעון בן יוחאי שאם ינקב נקב מקבורתו של משה אין כל העולם כולו יכול לעמוד באורה ואם כך נקב קבורה מה ואם כך קבורה משה מה (פסיק' רבתי כא). —  יד) *מַה לְ... שֶׁכֵּן, לחלק, שאין שני הדברים האמורים דומים:  וברהמ"ז לפניו (למדנו) מן ברכת התורה מק"ו ומה תורה שאין טעונה לאחריה טעונה לפניה מזון שהוא טעון לאחריו אינו דין שיהא טעון לפניו (אפשר להשיב) מה למזון שכן נהנה ומה לתורה שכן חיי עולם ( ברכ' כא.).  מה כרם דבר שנהנה וטעון ברכה אף כל דבר שנהנה טעון ברכה (אפשר להשיב) מה כרם שכן חייב בעוללות קמה תוכיח מה לקמה שכן חייבת בחלה (שם לה.).  ולא דמו לבור מה לבור שכן אין כח אחר מעורב בו תאמר (באלו) שכח אחר מעורב בהן אש תוכיח מה לאש שכן דרכו לילך ולהזיק (ב"ק ז.).  ומה פיו שאין מחייבו קנס מחייבו שבועה עדים שמחייבין אותו קנס אינו דין שמחייבין אותו שבועה מה לפיו שכן מחייבו קרבן תאמר בעדים שאין מחייבין אותו קרבן (ב"מ ג:).  ומה שור שאינו אוכל במחובר אוכל בתלוש אדם שאוכל במחובר אינו דין שיאכל בתלוש מה לשור שכן אתה מצווה על חסימתו תאמר באדם שאי אתה מצווה על חסימתו (שם פח:).  לא תקלל חרש באומללים שבעמך הכתוב מדבר מה לחרש שכן חרישתו גרמה לו נשיא ודיין יוכיחו מה לנשיא ודיין שכן גדולתן גרמה להן (סנה' סו.).  מה מוציא שם רע לאו שאין בו מעשה ולוקין עליו אף כל לאו שאין בו מעשה מעשה לוקין עליו מה למוציא שם רע שכן לוקה ומשלם וכו' גמר מעדים זוממים וכו' מה לעדים זוממים שכן אין צריכין התראה (מכו' ד:).  ומה בעל מום שמותרת להדיוט אסורה לגבוה טריפה שאסורה להדיוט אינו דין שאסורה לגבוה חלב ודם יוכיחו שאסורין להדיוט ומותרין לגבוה מה לחלב ודם שכן באין מכלל היתר תאמר בטריפה שכולה אסורה וכו' מליקה תוכיח שכולה אסורה ואסורה להדיוט ומותרת לגבוה מה למליקה שכן קדושתה אוסרתה ( מנח' ה:).  מה ליוצא דופן (שמותר להדיוט ואסור לגבוה) שכן אינו קדוש בבכורה בעל מום יוכיח מה לבעל מום שכן עשה בו מקריבין כקריבין (שם ו).  ומה אדם שמטמא מחיים מציל בבלוע בהמה שאינה מטמאה מחיים אינו דין שמציל בבלוע מה לאדם שכן צריך שהייה בבית המנוגע תאמר בבהמה שאינה צריכה שהייה בבית המנוגע (חול' עא:).  מה לאמו (שנאסרה עמו בבשול) שכן נאסרה עמו בשחיטה אחותו גדולה תוכיח מה לאחותו גדולה שלא נכנסה עמו לדיר להתעשר (שם קיד.).  מה לזכר (מצורע שמטמא ברוקו כמו הזב) שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתשמיש המטה תאמר בנקבה דלא (נדה לד:). —  מַה-שֶׁהוּא, מַה-שֶׁהֵם, מַה-שֶׁהֵן:  כל כלי בעלי בתים שיעורן ברמונים ר"א אומר במה שהן (נגע' יג ג).  מלבן הבנוי על גביו ניתץ עמו אבניו ועציו ואפרו מטמאין בכזית ר' אליעזר חסמא אומר במה שהן (כלים יז א). —  מַה-נַּפְשְׁךָ, ממה נפשך, עי' נפש. —  °בְּמַה-שהוא כך וכך, יען הוא כך וכך:  כי האמירה והעצה ראוי אליהם (ליועצי המלך) במה שהם יועצים לאדוניו ועשיית מצותו במה שהם עבדיו (רי"א, שפט' ד).  ונאמר שהמקומות במה שהם מקומות יראו מענינם שהם יתנו לנו היכולת על קנין ההקדמות המיוחדות במבוקש (כל מלאכ' הגיון, הקש). —  °לְמָה, לְמַה-שהיה הדבר, מפני, בסבה שהיה כך, בהיות:  ונאמר שלמה שהיתה תנועת הגרם החמשי בעבור הדברים אשר בכאן וכו' הוא מבואר שאין ראוי שיונח לגרם היותר נכבד תנועה פשוטה (רלב"ג, מלחמ' ה' ה ד).  למה שהיתה ההצלחה האנושית נתלת בעיון ובמעשה וכו' חוייב בהכרח שימצא דבר הוא למעלה מהשכל האנושי (פתיח' העקרים).  ולמה שהיו כל ההשגות אשר בו ית' בב"ת בחשיבות ובנעימות וכו' לזה סיים נעימות בימינך נצח ולמה שהיה האדם א"א שתקיף ידיעתו בדבר הבלתי בעל תכלית וכו' לזה אמר תודיעני אורח חיים (שם ב ל).  למה שידיעת השם הנמצאות השפלות הוא סבר שצריך להסכים עם טבע האפשר שהוא דבר נתלה בבחירה ראינו לאחר הדבור בידיעת השם (שם ג א).  והנכון כי למה שהיה חזקיהו אויב את סנחריב ואת זרעו הנה בראדך זה אשר קם במקומו והיה ג"כ שונא ואויב לכל זרעו ראה להתחבר באהבים עם חזקיהו להיותם שניהם שונאים את כל זרע סנחריב (ר"י הברבנאל, מ"ב כ).  למה שהיתה התשובה מהדברים המורים גודל השגחת השם ית' על האומה הנבחרת וחפצו להטיבה כמבואר בדברי הראשונים על כן נתתי את לבי לדרוש ולחקור בה קצת (ר"מ אלבילה, ראש' דעת א).  ולמה שהיה האדם אליו אפשרות לנטות אל צד התאוות הגשמיות או לעזוב אותם וכו' אמר ית' למען ענותך לנסותך (ר"א ביבאנו, דרך אמונ' ב).  ובכלל למה שהיה הוא יתעלה הנמצא היותר שלם וצורה היותר נפרדת והיותר משובחת הוא שכל בעצמו מבלי שיצטרך אל זולתו והעלול ממנו יצטרך אליו (ר"מ נרבוני, מאמ' בבחירה).  ולמה שיתבאר מעצם השם יתברך היותו אחד פשוט בתכלית הפשיטות ואנחנו נראה עצמים מורכבים מחומר וצורה נאצלים מאתו יתברך הנה זה ספק גדול בהקדמה הזאת ( נהר פישון, וישלח).  שלמה שהעריבות והשמחה אצלו בהשפעת הטוב והוא הטוב השלם וכו' הנה כשימשך הטוב הזה ממנו הוא ערב אצלו (שם).  אבל האדם למה שאפשר לו הקיום באיש מצד נפש המשכלת כמו שהוא בגלגלים והיה רחוק ממדרגתם הוצרך לו רבוי הפעולות והתנועות (שם, כי תבא).  כי הלא למה שנפשות בני ישראל למעלה מאיכות מלאכי השרת המה ושורש מגזע התורה מעלה תחשב לה הנתנה לבני האדם מלמלאכי השרת (ר"מ אלשיך, משלי ח ל).  ולמה שאוכלי הסעודה ההיא הם בגוף ונפש על כן מאכילים אותם דבר ממשיי ( הוא, איוב מא ט). —  *מַה-בְּכַךְ, מה רעה יש בזה, איזו חשיבות יש בדבר:  אמר שמואל חשבונות של מלך ושל מה בכך מותר לחשבן בשבת ( שבת קנה.).  הוי אוהב את השמא ואל תאמר נואש לכל דבר ולומר מה בכך וכו' שאל תאמר מה בכך (נחל' יעקב, פי' לדא"ז א). —  ודברים של מַה-בְּכַךְ, דברים שאין בהם שום תועלת4.