*, או ב. קוֹם, ש"ז, — מי חלב1, Molke, Buttermilch; petit-lait, lait de beurre, whey, butter-milk: הנודר מן החלב מותר בקום2 וכו' מן הקום מותר בחלב (נדר' ו ה). — ובסהמ"א: שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שיבטל במיעוטו (רמב"ם, מאכל' אסור' ג טו). כי החלב יש בו הקום שהוא נסיבי דחלבא, וכשישתה החלב ישתנו מעורב, ובימים ההם מרוב שהיה להם חלב יעשו ממנו חמאה ולא יחושו על הקום וישפכו ולא יאכלו מן החלב אלא החמאה שיוציאו ממנו (רד"ק ישע' ז כב).
1 [מלה זו שמשה בהוראה שונה לפי שנוי המקומות אף בימי חז"ל, וכן מורה על הבדלים בשמוש לשון הבבלי (נדר' נב:): מר כי אתריה ומר כי אתריה, באתריה דרבנן קרו לחלבא חלבא ולקומא קומא, באתריה דרבי יוסי לקומא נמי קרי ליה קומא דחלבא (ואולי אף העקר: לקומא נמי קרי ליה חלבא?). ואשר להבנת המלה, כבר נשאל בירוש' שם ו ה מהו בקום, ונתנה התשובה: חלבא מקטרא, ז"א חלב מקֻשר, חמוץ, dike Milch; lait caillé; curdled milk, והוראה זו מתאימה לשמוש הפעל בארמ' שבבבלי (ב"מ לח.): כיון דקם (היין וכו') קם, במשמ' החמיץ, וכן בא בערב' קאם אלמא قام المأ קמו המים, במשמ' ת'בת ثبت, קפאו, התקשו. וכן בא בארמ' אוקים כמו העמיד (את החלב, עי' א. עָמַד, הִפע'), הקפיא: כיון דאוקמיה קא מוקים השיב ליה כמאן דאיתיה לאיסורי בעיניה (ע"ז לה.). וכן בא קל של עַָמַד במשמ' קפא החלב: וחלב הטמאה אינו עומד (רמב"ם, מאכל' אסור' ג טו).
ואולם המפרשים בארו: נסיובא דחלבא (ערוך ערך קם), המים המבדלין מן החלב (רמב"ם, הלכ' נדר' ט ח)., המים היוצאין מן הגבינה ובמערב אנו קוראים אותה מיס"א (פרוש המשנ' לרמב"ם, נדר' ו ה) (ועי' בהערת המחבר לערך א. מיץ).
לפי הבנה זו, קום החלב הוא מה שקָם ונשאר מן החלב.
ואשר לצורת המלה, לא נתברר נקודה, ועי' בהערה הבאה.]
2 [במדב"ם קָם; בכ"י קים, קֹם ואף קָם, ועי' קים.]