*, ש"נ, בכנ' מֵינִיקוּתָהּ, — מעמד אשה מֵינִיקָה: וימי עבורה מצטרפין בתוך ימי מיניקותה (ר' יוסי, תוספת' נדה א י). מעוברת ומניקה שהיו שופעות דם ובאות דיין כל ימי עיבורן ודיין כל ימי מניקותן (ר"מ, גמ' שם יא.). מעוברת ומיניקה נותנין לה כל ימי עיבורה וכל ימי מיניקותה (שמואל, ירוש' שם א ו). הפסיקה שתים בימי עיבורה ואחת בימי מניקותה שתים בימי מניקותה ואחת בימי עיבורה אחת ומחצה בימי עיבורה ואחת ומחצה בימי מניקותה מצטרפות לג' עונות (בבלי שם י:). — ובסהמ"א: (אבריה של האשה) מתפרקין מחמת הלידה מחמת המניקות (רגמ"ה בכור' ו:).