ש"ז, סמי' מְלוֹן, —  מקום שילונו שם עֹברי ארח, מחנה של חיל וכדומה:  ויפתח האחד את שקו לתת מספוא לחמרו בַּמָּלוֹן (בראש' מב כז).  ויהי כי באנו אל הַמָּלוֹן ונפתחה את אמתחתינו (שם מג כא).  ויהי בדרך בַּמָּלוֹן ויפגשהו יי' (שמות ד כד).  והנחתם אותם בַּמָּלוֹן אשר תלינו בו הלילה (יהוש' ד ג).  עברו מעברה גבע מָלוֹן לנו (ישע' י כט).  מי יתנני במדבר מְלוֹן ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם (ירמ' ט א). —   ומצוי בסהמ"א:  השוכר את החמור לרכוב עליה וכו' יש לבעל החמור להניח עליה שעורים ותבן מזונות של אותו היום יתר על זה השוכר מעכב מפני שאפשר לו לקנות בכל מלון ומלון (רמב"ם, שכיר' ד ח).  ובהיותו שם במלון אחד שאל ממנו עכו"ם אחד מהשומרים וכו' שיתן לו לבן אחד (שו"ת תורת אמת ה). —  ואמר המליץ:  אדוני אנא יהיה הלילה מלוננו ומה נעשה לנו ולחמורנו (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ו). —  ובהשאלה להקבר:  ואזכור את מלונך צם בבית שחת בברותי, ותתהפך בתוך מעי לראש פתן אכילתי (ר"ש הנגיד, קינ' על מות אחיו, ימהר יום).  שכבת הטל על מלונו (א' הרכבי, נוסח' המצבות של הקראים, Altjüd. Denkm. 136).