°, ש"ז, מ"ר מִלּוּלִים, — שה"פ מן מִלֵּל, ואמר הפיטן: זכור מלולו למולך, ומאס בפעלך, לבחורי קהלך (ר"א קליר, זכור את, שבת זכור). קרב אתה ושמע מלולו, ודבר עמנו קנין פעלו, פן נמות מאימת קולו (הוא, אלה העדות, א שבוע'). מי יתנה עוז הלוליך, מי יאמר תוקף מלוליך, מי ידבר אומץ מהללך (הוא, מי ימלל, מוס' יוה"כ). המלשין שתפיהו לא תשא שמע שוא במלולים לכן ינוגע בעור הבשר (רסע"ג, אזהרות, אנכי אש). תם עון איומתו במילול שפתו, לשמש בתקופתו נדמה בצאתו (סד' עבודה, כ"י גני' Elbog. 181). יה יקשיב מלולך וישמע פלולך (לנורא גוזר, מקדמ' לשופר', אגר' שד"ל 512). ולא שמע בקולה, ולא חש למלולה, להיות עמה ולשכב אצלה (ארעדה ואפחדה, סלי' שחר' יוה"כ). אנא הקם את דבר מלולך, עד שאתה מצונו הזכר לך, אתה זכור אשר עשו לך (בנימין בר זרח, אלהים אל דמי, שבת זכור). חשוק ושתוק אכול מתוק כדיך ולא תענה, טעון מלול בלי חלול במרכבת המשנה (אביר הגביר, אופ' שבת ר"ח). דברי לשוני שמע לי דודי והאזן לי, אם יש לך בין לקולי תשמע למלולי, תבין לחידות משלי תשב לך אצלי (רס"ע בן יוסף המאוחר, לבי לעלמה, מט"מ כח). — ובמליצה הפשוטה: לו אמרו חכמי המשנה בכללם, מאבותינו סבלנו חק המצות כלם, מהם לבדם לא היינו מקבלים ורוצים במלולם, אף כי אין כזאת בלי נשמע קולם (סהל בן מצליח, סרעפי יעצוני, לקו"ק 26). למה תריבו כלכם אלינו, וחכמי ריבכם אומרים כמלולנו, מן דרישה וחקירה נגביר מצות אל מחוללנו (הוא, שם). כל רציחה שבאה ע"י אדם במזיד ובשוגג בתוך ובמרמה בארבה ובערמה בדבור ובמלול בהלשין ובהרכיל בחרב ובסמים (נסי בר נח, פי' י' הדברות, שם 5). ונמצאו דברינו אלה (בענין כתב ומכתב) לענין דבר שהוא כתב כאשר יש לאמר לענין סיפור שהוא עיקר המילול (רב שרירא גאון, תשו' הגא' הרכבי כט). — ונרדף עם דבור סתם: כך היה שנכנסנו אל פלוני בר פלוני לבקרו ומצינו אותו חולה ומוטל על מטתו ודבורו ומלולו מוכנים בפיו ויודע לדבר ולהשיב כהוגן על הן הן ועל לאו לאו (ר"י ברצלוני, ספ' השטר' נד). וקבלנו על עצמינו ועל דורותינו בקבלה ובשבועות ובנדרים קבול גמור שלא יהא רשות לנו ולבנינו עד עולם לזוז מתוכחותיו והוראותיו ומילולו (שם ג). כי גדר האדם המודיע את שרשי יצירתו הוא החי הדברן וכו' והדברן אינו נאמר בכאן על מלול הפה וצפצוף הלשון כ"א על הכח המדע להבין דבר מתוך דבר (ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש א). רודפי הצדק ומחזיקי הבדק מעמידי עיקרי התורה על תלם מקבצים נפזרי ה' במלולם מקימי כל המצות בדקדוקיה במקהלותיהם (רמב"ם, אגר' תימן). ועתה בני שמע בקולי ובינה במילולי אם תכין לבך ומורשיו לדרכי חכמי הזמן וקדושיו (הוא, אגר' לתלמידו ר' יוסף). מאשר העוה לו בסכלו ואשר שגג במילולו (יוחס' של אחימעץ מאיטל' N. M. Ch. 126). ודבר מלול ברור כי כל המדות הטובות והפכן מבוארות בתורתנו הקדושה (רש"ט פלקיירא, אגר' החלום JQR N.S. I, 485). — ובמשמ' הברה והוצאת האות בתנועה מהתנועות: כל אות מלך אחד לבדו לו, משרתו בדרך אחד שבילו, בנועם דבור מלולו, חוץ מן אחה"ע הידועים, אשר במקרא קבועים (בן אשר, דה"ט ה). וכן כל לשון אכילה, אם בשלש נקודות פעולה, בפתחה מלולה, בלי לשון כלולה (הורי' הקורא, שער השוא).