מְלֻכָה, ש"נ, —  שררת המלך, Königtum; royauté; royalty:  ויאמר שאול אל דודו הגד הגיד לנו כי נמצאו האתנות ואת דבר הַמְּלוּכָה לא הגיד לו אשר אמר שמואל (ש"א י יו).  וידבר שמואל אל העם את משפט הַמְּלֻכָה ויכתב בספר וינח לפני יי' (שם כה).  ויאמר שמואל אל העם לכו ונלכה הגלגל ונחדש שם הַמְּלוּכָה וילכו כל העם הגלגל וימלכו שם את שאול (שם יא יד-יה).  ושאול לכד הַמְּלוּכָה על ישראל (שם יד מז).  ויחר לשאול מאד וירע בעיניו הדבר הזה (ששרו הנשים הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו) ויאמר נתנו לדוד רבבות ולי נתנו האלפים ועוד לו אך הַמְּלוּכָה (שם יח ח).  ויתן יי' את הַמְּלוּכָה ביד אבשלום בנך (ש"ב יו ח).  ויאמר (אדניהו) את ידעת כי לי היתה הַמְּלוּכָה ועלי שמו כל ישראל פניהם למלך ותסב הַמְּלוּכָה ותהי לאחי (מ"א ב יה).  ולמה את שאלת את אבישג השנמית לאדניהו ושאלי לו את הַמְּלוּכָה (שם כב).  ולקחתי הַמְּלוּכָה מיד בנו ונתתיה לך (שם יא לה).  ויקהל (רחבעם) את כל בית יהודה וכו' להלחם עם בית ישראל להשיב את הַמְּלוּכָה לרחבעם בן שלמה (שם יב כא).  ותיפי במאד מאד ותצלחי לִמְלוּכָה (יחזק' יו יג).  ויסב את הַמְּלוּכָה לדויד בן ישי (דהי"א י יד). —  עָשָׂה מְלוּכָה, מָלַךְ:  ותאמר אליו איזבל אשתו אתה עתה תעשה מְלוּכָה על ישראל (מ"א כא ז). —  עִיר הַמְּלוּכָה, העיר שיושב בה המלך:  וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את עיר הַמְּלוּכָה (ש"ב יב כו). —  זֶרַע הַמְּלוּכָה, אנשים ממשפחת המלך:  ישמעאל בן נתניה בן אלישמע מזרע הַמְּלוּכָה ירמ' מא א.  ויקח מזרע הַמְּלוּכָה ויכרת אתו ברית (יחזק' יז יג).  ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע הַמְּלוּכָה ומן הפרתמים ילדים אשר אין בהם כל מאום (דני' א ג-ד). —  כִּסֵּא הַמְּלוּכָה, הכסא שהמלך ישב עליו:  וגם ישב שלמה על כסא הַמְּלוּכָה (מ"א א מו). —  צְנִיף מְלוּכָה, צניף כמו שצֹנף המלך:  והיית עטרת תפארת ביד יי' וצנוף מְלוּכָה בכף אלהיך (ישע' סב ג). —  ובהשאלה, שלטון העליון:  והיתה ליי' הַמְּלוּכָה (עובד' א כא).  כי ליי' הַמְּלוּכָה ומשל בגוים (תהל' כב כט).