ש"ז, מ"ר מְלַחֲשִׁים, — מי שיודע ללחש להנחש ופועל עליו שלא יזיק: כמו פתן חרש יאטם אזנו אשר לא ישמע לקול מְלַחֲשִׁים חובר חברים מחכם (תהל' נח ה-ו). — ובסהמ"א: ואותיות המלחשים אין מעשיהם בעצמם רק בעבור צאתם מפי המלחש כי הנה רוק האדם קודם אכילתו ממית העקרב (ראב"ע, ספר השם א). כאשר נתפרסם בטעם המלחש שנוטה מעט למרורות (ר"י אבן לטיף, אגר' התשובה). ובגוי אשר כזה נקל לכהני האלילים ולהמלחשים למצוא חית ידם המון העם הנבער מדעת יחשוב את פעולת המלחשים למעשה קסמים וכו' אמת הדבר כי המלחשים ישחקו בנחשים ארסיים רעים בדרך נפלא וכו' כי המלחשים ההודים ישברו לראשונה שני הנחש הזה כאשר ישברו מלחשי מצרים שני הצפעוני בטרם יצאו לשחק בו (אברמוביץ, תוה"ט, מפלג' הזוחלי' ד).