ש"נ, מ"ר מְלִילוֹת, — שבלת שכבר הגיעה קרוב לבשוּלה והגרעינים נפרשים על נקלה כשהשבלת נמללת: כי תבא בקמת רעך וקטפת מְלִילֹת1 בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך (דבר' כג כו). — ובתו"מ: הכניס שבולין לתוך ביתו לעשותן עיסה פטור לאוכלן מלילות רבי פוטר (תוספת' מעש' ג ה). הכניס שבלין לתוך ביתו לעשותם מלילות הרי זה תורם שבלין (שם תרומ' ג יז). המולל מלילות מערב שבת מנפח על יד על יד ואוכל (שם יו"ט א כ). השום והבוסר והמלילות שריסקן מבעוד יום (שם עדי' א ט). המקטף מלילות להכניסן בתוך ביתו (שם עוקצ' א ג). המולל מלילות של חטים מנפח מיד ליד ואוכל (מעש' ד ה). מביא מלילות שלא הביאו שליש וכותשן ועושה אותן כחלות חריע ונותנן בקדירה (ר' חייא בר בא, ירוש' פסח' ג א). מוללין מלילות ומפרכין קטניות ביום טוב (רבא, ביצ' יב:). אמר איוב ע"י שהיו דלתי פתוחות לרווחה היו הכל קוצרין יבשות ואני קוצר מלילות (מד"ר בראש' סו). קמתו של אברהם הובישה ונעשית מלילות (ר' חלקיה, פסיק' רבתי מג). — ואמר הפיטן: תלשם נטשם כעוללות, נטפם קטפם כמלילות, צופה צפונות בעלילות, ולו נתכנו עלילות (מנחם בן מכיר, אין מושיע). תחומי סמני מצריך לעקור מבקשים, תבואה קדשת לבלוע מלילות וקשים (רשב"י הבבלי, אני יום אירא).