°, ת"ז, לנק' מְלִיצִית, מ"ר מְלִיצִיִּים, -צִיּוֹת, — מטבע המליצה: ידוע הוא כי הענינים המושכלים אצל האומה בתחלה הם כלם מליציים מפני שכלם בתחלת המחשבה בלי דקדוק והמוקדמות אשר אתם ומלותיהם ומאמרותיהם כולם מליציות ובחלק מלאכת ההגיון אבאר מה הן המאמרות המליציות (רש"ט פלקירא, ראש' חכמה א ד). והלמוד המסוגל הוא בדרכים המופתיים בלבד והמשותף שהוא הכולל הוא בדרכים הנצוחיים או המליציים או בשירים אלא שהמליציים והנצוחיים הם יותר הגונים שישמשו אותם בלמוד ההמון (שם). ומקובל אחר נותן טעם מליציי אעפ"י שאינו מחודד כל כך (גוטלבר, ממצרים 52). בגן ההוא עומדת שקמה עתיקה וכו' אנשים המחזיקים באמונתם יעריצוה ויקדישוה על ידי זכרונות מליציות (שם 42). כי היתה (הלשון בימי התנ"ך) שלמה גם בדבור הגדיי וגם בדבור המליצי (ב"ז, אוצה"ש, הצעה).