1, ש"נ, מ"ר מְלִיצוֹת, —  א) דבור של חכמה אמור במשל ודרך חידה:  הלוא אלה כלם עליו משל ישאו וּמְלִיצָה חידות לו ויאמר הוי המרבה לא לו עד מתי ומכביד עליו עבטיט (חבק' ב ו).  להבין משל וּמְלִיצָה דברי חכמים וחידתם (משלי א ו). —  ובמדר':  את מוצא צדיק מוליד צדיק רשע מוליד רשע צדיק מוליד רשע רשע מוליד צדיק וכולן יש להן מקרא ויש להם משל ויש להם מליצה וכו' רשע מוליד רשע יש לו מקרא ויש לו משל ויש לו מליצה מקרא דכתיב והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים משל כאשר יאמר המשל הקדמוני מרשעים יצא רשע מליצה מנין מה ילדה החפושית קרץ רע ממנה2 (ר"י בר סימון מד"ר שה"ש א). —  ב) °דבר אמור בסדר נאה ויפה לפי רוח הלשון:  לפרש תוצאות ענינם למחלקותיהם ולהראות פני המלה כפי מליצתה (מנחם ב"ס, הקדמ' מחבר').  הם מאזני המלה ופלסי משפטה ומלמד מליצתה ומבלעדיהם לא יקום פתרון (שם, פתיחה).  עת מליצות מבאר, ומושב נגידים מפאר, כמו ענקים לגרון (הוא, אדוני בן אדוני).  בינו מתי מוסר בשיר עבד חפצו עשות במשוררים ראשון, אך הוא כשילוח ושיר הראשונים כמו ירדן ומי פישון, נלאה עבור נחל מליצות כי נחל קדומים הוא והוא קישון (ר"מ דרעי, לקו"ק נה). —  ובמשמ' זו רוב שמושה של מלה זו בסהמ"א:  לא יהי איש אחי מליצה מקורא עד אשר נדחי מליצות ישובב (ר"ש הנגיד, בן משלי א).  מליצתי בדאגתי הדופה, ושמחתי באנחתי דחופה (רשב"ג, מליצתי).  ויוסף עוד יוסף הכהן ויבאר את מליצת דברי הנביאים אשר בם תורת הגלות (יוסיפון, פרק צז).  ואת צריכה שתעשי מה שעשה הנלבב הנבון שיהיה ענינך כענינו ואם תטי ממנו אין לך תועלת בדברי ולא הנאה במליצתי (ר"י א"ת, חו"ה, עבודת ה' ט).  דברי התינוק ודברי מטורפי הדעת ומליצת הדברן ושירי המשורר דברי האלהים (הוא, כוזרי ה כ).  כי החפץ הנרצה מן ההעתקה הוא הגעת המליצה על אפניה מן הלשון אשר יעתיקוה ממנה אל הלשון אשר יעתיקוה אליה ושלא ישתנה בה כ"א הלשון לבדה (הוא, הקד' הרקמה לריב"ג).  התקבצו ארבעה חכמים וכו' בהיכל פניסוס המלך  וישאלם על המליצה מה היא אמר (החכם) היוני המליצה ישור על חלקי המאמר ובחירת הדברים אמר הפרסי המליצה ידיעת מקום ההפסק והאריכות אמר ההודי המליצה ביאור הענין המורה ונועם הרמזים אמר הרומי נועם ההסתפקות יהיה בתחילת הטובה וכו' (ר"י חריזי, מוסרי הפלסופ' א יב).  אמר לו איש מה המליצה אמר לו מיעוט הדברים וסיפוק ויושר במהירות מענה (שם ב ג).  ויטוה לשוני פתיל רעיוני ובגדי זמני בשירי אשבץ, ונדחי מליצות אשיבם קבוצות ומהם נפוצות יהודה אקבץ (הוא, הקד' תחכמוני).  וכללתי בספר הזה משלים רבים, וענינים ערבים, בם מיני מליצות, וחידות נמרצות (שם).  ואמרתי לה השקיני נא מנוזלי מליצותיך, הנוטפים מבין שפתותיך (שם).  הגד הגיד לי מחבר הספר הזה מפניני רעיונו וממליצות לשונו (שם א).  ונפרש תחילה המליצה ואחר כך נפרש המשל (רד"ק ישע' כח כד).  דרך כל שיר לחזק דתו ולגדל אמונתו בנועם המליצה וערבות המשלים אשר תטה הנפש אליהם ויתעוררו הלבבות לקראתם וכו' אנשי המליצה והמשוררים ישוב אצלם הכילי נדיב והנדיב מפזר (ידע' בדרשי, פרדס ח, אוצה"ס ג).  בחר במליצותיך פעל הקל מכל בניני הדקדוק טרם שתצטרך אל הכבדים (שם).  ויתעסקו במליצות ושירים עד אשר יגידו להם הגדות הדברים והענינים אשר היו בזמן שקדם וכו' ויהיו הם בעלי הצחות ומליצה באותה האומה (רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' א ד).  ואם דברי מליצה הוא אשר בם יפותה כל חסר לב בשקרו (הוא, הקד' המבקש).  היתה עלי יד השיר, לחדש אמרים נושנו ודברי שיר להשיר, ודרך המליצה להיישיר (שם ט).  וימצא משורר אשר המליצה היקר בפיו ונכבד ניבו, וחזון השיר נפרץ בלבבו (שם נה).  ויהי בראותי אגרת הגבירה, וקראתי המליצה והשירה, וראיתי הפלגת צחות לשונה, ברכתי אותה בשם ה' ראשונה (עמנ', מחבר' ג).  כשיהיה להדבור ערבות יפי הדור ונוי יאמר לו מליצה (מעשה אפוד ח).  עורי מליצתי יחידתי עורי עדי מה תהיי נאלמת, שיר דברי וקחי מחולות עם כנור לבל תהיי כמתנמנמת (יוסף הכהן, שיר בסוף מציב גבולות).  ולהיות שהמליצות והשירים המשובחים צריך שלא יהיו כ"כ קלי ההבנה לכן נהגו לשונות זרים וכבדים (רע"פ, מתק שפתים 38).  המה כללו יופיים ביופי המלות ונועם המליצה ורוב התועלת (ר"י ערמאה, הקד' יד אבשלום על משלי).  הלא תראה החכם הבדרשי דורך דרך זה במליצותיו אמר לא ירמוך רמי הקומה ואיך תצלחנה שדמות סדום ועמירי עמורה (ר"ש ארקואלטי, ערוג' הבשם כח).  דע כי גדר המליצה לפי מה שגדרו אותה בעלי החכמה ההיא מצד חמרה צריך שיהיו מלותיה קצרות נעימות ושקולות ומצב צורתה היא שתדבר המשל בדמיון ובהקרבה ורעיוניה נשגבים עד שיעוררו הנפש המתפעלת ותניעהו ממדה למדה (ב"ז, תל"ע, סי' שע).  מיופי מליצת הלשון להכפיל ענין אחד במלות שונות כמו עדה וצלה שמען קולי נשי למך האזנה אמרתי (שם שעא).  תנאי אחד מגדר המליצה שיהיו מדות מאמריה שקולות וכו' ועל סדר כזה רוב מליצות ספרי הקודש יש למצוא בהם שווי המדות לפי הענינים והמחשבות המובנות בהם (שם שעה).  כי היה למלאכת המליצה אהל פרוס באומה תמיד וגדלה והצליחה בימי שמואל הרואה וכו' ובימי דוד ושלמה בנו הגיעה המליצה לגדולה שבמעלות ושניהם יחדו היו מלכים ומשוררים וחברו מליצות ושירים תהלים וזמירות וכו' והיתה אח"כ הלוך וחסור עד גלות בבל כי מי לא יראה כי מליצות זכריה וכו' ירדו עשר מעלות ממליצות ישעיה (הוא, אוצר השרש', הצעה).  גם לא בא המשורר הקדוש הזה להראות כח לשון עברית שגם במליצות האלה שגבה לשון עברית על רעותיה הקד' שרשי לבנון). —  °מְלִיצָה חֲרוּזָה, ערוּכה בחרוזים:  ותקל זכירת דברי החכמה או המוסר בהיותם מחוברים על צד השיר השקול או המליצה החרוזה (רמב"ח, דברי נעם ה). —  °מליצה פשוטה, בלא חרוזים:  ובהקדמתו (של מעתיק התנ"ך לנוצרים) לספר איוב כתב שתחילתו וסופו מליצה פשוטה אך המענים הם שירים בעלי שש מדות באופנים שונים (רמ"ע מפאנו, מאור עינים ס). —  °דרך המליצה, בנגוד להדבור הרגיל, הפשוט:  ויהיה הצווי לפעמים לא לאדם מיוחד אלא למי שיהיה והוא על דרך מליצה (רד"ק, מכלול, שדה"פ).  הן ה' אלהים נתן אל עבדיו הנביאים לשון למודים דבר ידברו בו על שלשה פנים האחד על דרך המליצה והוא מה שלא כיון מדבורה רק ענין אחד לבד יהיה הדבור בו פשוט או עמוק (ר"י ערמאה, פתי' יד אבשלום על משלי).  עד כי דרך מליצה יצדק ע"ז אמרם פ' שתי הלחם פעמים שבטולה של תורה זהו יסודה (רמ"ע מפאנו, מאור עינים נט). —  ובמשמ' תרגום:  עזרני אל נותן חכמה במליצת ספר הרקמה, הנותן ליעף כח ולאין אונים ירבה עצמה (ר"י א"ת, שיר בסוף הקד' הרקמה לריב"ג).