*, ש"נ, מ"ר מְלִיחוֹת, — שה"פ מן א. מָלַח: היציקות והבלילות והפתיתות והמליחות והתנופות וההגשות (מנח' יח:). — ובסהמ"א: כתבו הגאונים בשר ששהה שלשה ימים מעת לעת בלא מליחה נתייבש דמו בתוכו ולא יצא עוד ע"י מליחה ואין לאוכלו מבושל (טור יו"ד סט). המשימים רגלי הבהמה על האש להסיר הטלפים ולחרוך השער בלא מליחה תחלה (שו"ע יו"ד סח ז). צריך להדיח הבשר קודם מליחה (שם סט א). מלחו ולא קרעו קורעו אחר מליחתו (שם עב ב).