ש"ז, מ"ר מְלִיצִים, סמי' מְלִיצֵי, בכנ' מְלִיצֵי, מְלִיצֶיךָ —  א) מי שמֵלִיץ ומבאר דברים בין שני אנשים שאינם מבינים זה לשון של זה, תֻּרְגְּמָן, Dolmetscher; interprete; -preter:  ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו וכו' והם לא ידעו כי שמע יוסף כי הַמֵּלִיץ בינתם (בראש' מב כא-כג).  וכן בִּמְלִיצֵי שרי בבל המשלחים עליו לדרש המופת אשר היה בארץ (דהי"ב לב לא). —  ב) מי שמדבר בעד חברו, מי שמהפך בזכותו ומצדיקו:  אביך הראשון חטא וּמְלִיצֶיךָ פשעו בי (ישע' מג כז).  אם יש עליו מלאך מֵלִיץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כפר (איוב לג כג-כד).  מֵלִיצֵי רעי אל אלוה דלפה עיני שם יו כ. —  ואמר בן סירא:  כשופט עם כן מליציו וכראש עיר כן יושביה (ב"ס גני' י ב). —  ואמר המשורר:  ולולי כי אלהים אל אמונה וכל מעשיו ומשפטיו חסדים, וכל סובל בסבר טוב שפטיו מליציו טוב ביום משפט מעידים (ר"ש הנגיד, הכימים בחרתם).  פתאם לפתע ירדו יחד לבור לא מצאו כח ולא עצרו, לא מצאו מליץ יכפר בעדם מכל סגולתם אשר עצרו (רשב"ג, בימי יקותיאל). — והפיטן אמר:  מליצי נאלמו מנאצי הורמו והעלם יעלימו מנוחתי וטובתי (ברוך בר"ש, אני הוא השואל, סליח' מוס' יוה"כ). —  °ובהשאלה, לתנועות ורמיזות שהן מודיעות למה מתכוין העושה אותן:  והחושק השכלי לא יצטרך להמתיק מליו וחשקו בהגיון הגשמי אבל ימתיק לבו וירמוז לו בגלוי שחוק מפיו ובקריצת העין ובתנועה נעלמת וכו' ובעפעף וברמיזה וכל אלה הם מליצים מדברים אלא שהם רוחנים פשוטים (ר"י חריזי מוסרי הפלוסופ'  א יט). —  ג) °מי שיודע לדבר היטב בלשון בדברים מסודרים יפים, פועלים על נפש השומע:  פנו אליו (לספר האגרון) כל יודעי דת ומביני מדע ושיתו לבבכם ונפשכם להשכילו וכל המליצים אליו נהרו (רסע"ג, גוף לשונו בהקד' העבר' להאגרון).  ויהי כבוא אלעזר הכהן הנזכר עם השבעים זקנים הכהנים החכמים המליצים במצרים (יוסיפון, פרק יז).  כשירצה להיות מליץ מופלג כמה דברים צריך שילמוד (רש"ט פלקירא, ראש' חכמה א ה).  להודיע ההיקש אשר ישמשו אותו המליצים במליצותיהם (שם).  לדבר בלשון המליצים והשוערים (הוא, המבקש י).  כאשר יברח המליץ מן הפעלים הכבדים ויבחר  בפעל הקל כן יבחר המשכיל בפעל הקל ויברח במקור נדפס  "ויבחר" מן הפעלים הכבדים (ידעיה בדרשי, פרדס ח, אוצה"ס ג).  העמידו המליצים אמונת הבורא בפיוטיהם והמשוררים בחרוזיהם והחכמים בדרשותיהם (שם).  שהתחייב אל המליץ המצא אצלו אלו החמשה דברים רצוני לומר ההמצאה והסדר והצחות והזכירה והרמיזה וההמצאה היא חקירת הדברים וכו' שישים הדבר מפורסם באמצעות הדברים האמתיים או הנראים כי זה מספיק למליץ שהוא מוכיח מן המפורסמות (ר"י מסיר ליאון, נפת צופים א ד).  ושבתי אני ואראה מליצי בני עמנו נוהגים במכתביהם הלשון הנופל על הלשון וכו' וכן קרה לקצת מליצי זמננו בכתבם הלות תהלות וכו' ואם תשוב ותראה דרך החכם המליץ האמור תמצאהו זורע ההרדפות בדבריו במדה במשקל ובמשורה (ר"ש ארקואלטי, ערוג' הבשם כח).  וממנהג המליצים כשירצו לקבוע דבר בלב השומעים יביאו ראיות מקובלות מדברים אשר נמשך מעשייתם טוב או רע (רמב"ח, דרכי נעם ה).  מין שלישי יש נקרא אצל החכמים הקדמונים מליצים והלציים כגון אומירוש וסולינוש וברמינידי והם במדרגה לשונית ר"ל שיש מדרגה אחת ולאנשים גדולה וחלק טוב להאריך במליצות בלשון אעפ"י שלא יהיה בעליה חכם כ"א בעל לשון ומהיר בלשונו (ר"י פרובינצלו, שו"ת בלמוד החכמ' בספ' ד"ח ע).  כי המליץ יבקש הקצור בדבריו ויחסר מלות וסומך על המבין (ב"ז, תל"ע, סי' שעב).  כן הוקם על עמיתו גבר מהיר בדת אל החכם המליץ המפאר מוהר"ר נפתלי הירץ וויזל נ"ע (הוא, אוצר השרש', הצעה).  וגם לא נוכל לשלול מדורות האלה מציאות יחידי סגולה מליצים ומשוררים דוברי צחות לשון עברית (שם).