ש"ז,  — מַלְמַד הבקר, מוט עם דרבן בראש לְיַשֵּׁר את הבקר החֹרשות: ואחריו היה שמגר בן ענת ויך את פלשתים שש מאות איש בְּמַלְמַד הבקר (שפט' ג לא).  — ובתו"מ: כוש שבלע את הצינורא מלמד שבלע את הדרבן (כלים ט ו). ג' שמות יש לו מרדע דרבן ומלמד  מרדע שהוא מורה דיעה בפרה דרבן שהוא משרה בינה בפרה מלמד שהוא מלמד את הפרה לחרוש בשביל ליתן חיים לבעליה (ירוש' סנה' ז א). המשנה קראת אותו מרדע והמקרא קרא אותו דרבן ומלמד (ר' תנחומא, מד"ר במד' יד).