מִמְשַׁח
1, גאוה, יהירוּת בלי גבול, Hochmut Übermut; fierté, orgueil; pride, haughtiness: בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יי' אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי וכו' את כרוב מִמְשַׁח2 הסוכך ונתתיך בהר קדש (יחזק' כח יב-יד).
1 עי' הערה לקמן.
2 הקדמונים ראו בזה שֵׁם משרש משח הידוע, ופרשו קצתם מלשון משיחה בשמן, וקצתם (רש"י ואחרים) במשמ' מדידה, בענין התפשטות. אך לפי שני הפרושים האלה המליצה דחוקה, ולכן החליטו רוב החדשים כי יש כאן שבוש ומחקו את המלה ממשח. אך לפי הנסחה המסורה יש לפרש מלה זו משרש שׁמח' شمخ בערב', שעקר משמ' הוא גבה, שׁמח' אלג'בל, גבה ההר, ובהשאלה במשמ' גאוה ויהירות: ומנה קיל ללמתכבר שׁאמח' (לשאן אלערב), — ובעבר': וממנו יאמרו להמתגאה שׁאמח'.