ש"נ, סמי' מְנֻסַת, — כמו מָנוֹס: והבאתי מרך בלבבם בארצת איביהם ורדף אתם קול עלה נדף ונסו מְנֻסַת חרב ונפלו ואין רדף (ויקר' כו לו). כי לא בחפזון תצאו וּבִמְנוּסָה לא תלכון (ישע' נב יב). — ובמדר': אין להם (לרשעים) מנוסה להיכן נסים (מדר' תהל', שוח"ט סח). — ואמר הפיטן: יקיר בשמעו דברי הדסה, זעק אהה כי אין מנוסה, זעף יי' אשא (ר"י הלוי, אדון חסדך, שבת זכור). — ומצוי בסהמ"א: וינתן לאריה כלי הטרף בשנים והצפרנים עם הגבורה וינתן לאיל כלי המנוסה עם המורך וכו' (ר"י א"ת, כוזרי ה י).