*, ש"ז, מ"ר מִנּוּיִים,— שה"פ מן מִנָּה, Ernennung, appointment, nomination:  לעיבור הולכין אחר המינוי לבית הוועד הולכין אחר הרגיל (ר' יוחנן, ירוש' ר"ה ב ו). בית דין שמינה שלא לדעת הנשיא אין מינויו מינוי ונשיא שמינה שלא לדעת בית דין מינויו מינוי (ר' בא, שם סנה' א ג). בסוד עמי לא יהיו זה סוד העיבור ובכתב בית ישראל לא יכתבו זה המינוי (ר' לעזר, שם ר"ה ב ו). להודיעך שיום מנוי הזקנים היה חביב לפני הקב"ה כיום מתן תורה (מד"ר במד' טו). שני דברים דבר יהושע בפני משה ולא נגמל חן בעיניו ואלו הן אחד במינוי הזקנים ואחד במעשה העגל (ר' אחוה, שם קהל', שבתי וראה). — ומצוי בסהמ"א: וכתב מינוי הוא בזמן שנועדין הישיבה כולה להושיב עליהם ראש ישיבה או שנסכמים הקהל כולו למנות עליהם ראש או זקן או דיין או נשיא וכותבין כולם וחותמין ועושין כתב מינוי לאותו הראש היאך מינוהו עליהם ושיהיו נשמעין אליו (ר"י ברצלוני, ספר השטרות, שטר' זקנים). אחרי שלחנו אל אדירינו אנשי גאולתנו הכתב הזה הגיע עדינו כתב מינוי משובח (מכתב הנגיד שמואל בן פלטיאל, גנזי מצרים 49). כל מנוי שהאדם ממונה עליו ומוטל עליו לעשות קרוי משמרת בכל המקרא (רש"י במד' ג ז). ומן הידוע כי מי שימנה מבני אדם שני ממונים או יותר לעשות דבר מנויו מופסד (ר"י א"ת, חו"ה, שער הבטחון ג). מינוי  מלך קודם למלחמת עמלק (רמב"ם, מלכים א ב). ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם (שם ז). — ואמר החכם: דעת האדם נראה בעסקיו ודע מזל האדם במנויו (ר"י א"ת, מבח' הפנינים לרשב"ג, שער ההכרה).