מְסוֹ

* 1, ש"ז, — דבר ימצא בקֵבת הטלאים כשהם עוד יונקים וסגולתו להקפיא את החלב, Lab; présure; rennet: משל לחלב שהיה נתון בקערה עד שלא תרד לתוכו טיפה אחת של מסו הוא מרפף כיון שירדה לתוכו טיפה אחת של מסו מיד הוא קופה ועומד כך עמודי שמים וכו' עמדו שמים ניתן בהם את המסו (ר' יצחק, מד"ר בראש' ד). לחלב שנתון בקערה אם נותן לתוכו מסו נקפא ועומד ואם לאו הולך רופף (שם ויקר' יד). — ובסהמ"א: ומיד לשעה נחבץ אותו החלב כאלו נתן לתוכו המסו2 (הרוקח, סי' רנא).



1 משקל דְּיוֹ, שְׁבוֹ, תְּאוֹ. בסור' מסתא, מן מְסָא, הפך החלב לגבינה. ובערב' ההמונ' משׂוה مسوة. מוספ' וכן לוי וכן קרויס גזרו מלה זו מיונ' ורומ', אך כבר גזר אותה המעריך מערב', וכבר העיר ע"ז לֶו בהערותיו לקרויס. ואולי נזכרה מלה זו בתוספתה (פסח' ב ג), עי' ערך מסוּת.

 

2 בנוסח' הדפוס המסן, אך אין ספק בדבר שהוא שבוש, וצריך להיות המסו.

חיפוש במילון:
ערכים קשורים