°1, ש"ז, מ"ר מַסִּיקִים, — אדם אַנָּס, שלוקח מאנשים רכושם באֹנס: הגוזל שדה מחבירו ונטלוהו מסיקין2 אם מכת מדינה היא אומר לו הרי שלך לפניך (ב"ק י ה). מעשה בשפחתו של מסיק3 אחד ברימון שהשליכה נפל אחד לבור ובא כהן אחד והציץ לידע מה שהשליכה (ר' יהודה, ירוש' פסח' א ג). (בחוכר שדה) מן המסיקין שנו מתוך שאת אומר לו כן אף הוא דוחק עצמו ופודה אותה (ר' יוחנן, שם דמאי ו ב). גליל גליל שנאת התורה סופך לעשות במסיקין (ר' עולא, שם שבת יו ט).