— קל לא נמצא במשמ' העקרית. — ובהשאלה, מַסּ את לִבּוֹ, כמו הִפע' הֵמַס: מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו ולא יִמַּס את לבב אחיו כלבבו (דבר' כ ח).

 — נִפע', נָמָס, נָמֵס, נָמַסּוּ, יִמַּס, הִמֵּס, — נָמֵס דבר קפוא, או דונג וכדומה, או אדמה בתוך מים, נהיה כמו מים, serschmelzen, zerfliessen; fondre,  liquéfier; melt liquefy: וילקטו אתו (את המּן) בבקר בבקר איש כפי אכלו וחֹם השמש וְנָמָס (שמות יו כא). וְנָמַסּוּ ההרים תחתיו והעמקים יתבקעו כדונג מפני האש כמים מגרים במורד (מיכ' א ד). וְנָמַסּוּ הרים מדמם (ישע' לד ג). כְּהִמֵּס דונג מפני אש (תהל' סח ג). הרים כדונג נָמַסּוּ מלפני יי' (שם צז ה). — וחֶבֶל וכדומה, נָמַס החבל, נִתַּק ונהיה לחתיכות קטנות: ותהיינה העבתים אשר על זרועותיו כפשתים אשר בערו באש וַיִּמַסּוּ אסוריו מעל ידיו (שפט' יה יד). — ובהשאלה, נָמַס הַלֵּב מִמּוֹרָא, מִבֶּהָלָה: ויכו מהם אנשי העי כשלשים וששה איש וירדפום וכו' וַיִּמַּס לבב העם ויהי למים (יהוש' ז ה). והוא גם בן חיל אשר לבו כלב האריה הִמֵּס יִמָּס (ש"ב יז י). על כן כל ידים תרפינה וכל לבב אנוש יִמָּס (ישע' יג ז). הנה יי' רכב על עב קל ובא מצרים ונעו אלילי מצרים מפניו ולבב מצרים יִמַּס בקרבו (שם יט א). בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נָמֵס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים (נחו' ב יא). והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה וְנָמֵס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח (יחזק' כא יב). והיה לבי כדונג נָמֵס בתוך מעי (תהל' כב יה). — הוא נָמָס, נהיה לאין: רשע יראה וכעס שניו יחרק וְנָמָס תאות רשעים תאבד (שם קיב י). — ובתו"מ: מאימתי הפירות חייבין במעשרות התאנים משיבחילו וכו' הרמונים משימסו1 התמרים משיטילו שאור (מעשר' א ב). אמר לו הקב"ה (לעוג) אי רשע מה אתה מכניס עין רעה בבני תימס עינו של אותו האיש (מד"ר דבר' א). — וכמו שלמים, °נִמְסַס: יום יום ירקב כמו סס, אם תפקוד אליו עונו הנכסס, כמו שבלול יהלוך וכדונג נמסס (רשב"ג, ה' מה אדם). לא נבראת באדם כח התאוה אלא משום החיים שאלולי הנפש המתאוה למאכל ולמשקה בטלו חיי האדם מפני הרטיבות שנמססת ממנו בחמימות מבית ומחוץ ואותן המאכלות מחזירות אליו מה שנמסס ממנו (ר"י אבן עקנין, ספר מוסר, פי' אבות ד א).

— הִפע', הֵמַס, — הֵמַס את לִבּוֹ, עשהו שיִמַּס: אנה אנחנו עלים אחינו הֵמַסּוּ את לבבנו לאמר עם גדול ורם ממנו ערים גדלת ובצרת בשמים (דבר' א כח).

— פִע', °מִסֵּס, מְמַסֵּס: הממסס את הדונג או את החלב או את הזפת (רמב"ם שבת ט ו).

— הִתפ', °הִתְמוֹסֵס: כאלו הגבעות נמוגו ומתמוססות מרוב החלב שזב עליהן מן הצאן (רד"ק עמוס ט יג). שכאשר השלימו העם ללקוט את המן בכל יום מאז והלאה היה מתמוסס הנשאר בשדה כחום היום (ר"י אברבנאל, שמות טז טז). וכל הר שהיה עובר בו הארון היה מתמוסס (הוא, חבק' ב). הלא תראה בדוממים שימצאו מהם אבנים גדולות שחקו מים ומתמוססות באש ויעשו מהם הסיד בנקלה (הוא, מפע' ה' ח ב).