1, ש"ז, – מין חֵץ, eine Art Pfeile; esp. de flèche; kind of arrow: משיגהו חרב בלי תקום חנית מַסָּע2 ושריה (איוב מא יח).
1 עי' הערה לקמן.
2 השבעים תרגמו כאילו היתה מלה זו באור לחנית, חנית של מסע, ר"ל מוטלת. וכך ריב"ג, אמר וז"ל: ואמא חנית מסע ושריה ג'עלוה אלמפשרונ מנ אלאת אלחרב ומא הו ענדי אלא מנ הד'א אלמעני נפשה אלד'י נחנ פיה והו מצדר וצפ בה אלחנית וד'לכ אנה למא כאנ אלחנית מחמולא מנקולא פי אליד ע'יר מתקלד כאלשיפ נשב אלי אלחמל ווצפ בה פקיל חנית מסע ושריה כמא קיל איצ'א אבן שלמה מסע ועלי מעני ובמקל יד וברומח, ע"כ, ובעבר': אבל חנית מסע ושריה שמו המפרשים מכלי המלחמה ואיננו אצלי כי אם מן הענין הזה עצמו אשר אנחנו בו והוא מקור ספר בו את החנית והוא מפני שהיתה החנית נשואה מוסעה ביד ולא היתה חגורה בחרב יחסוה אל הנסיעה וספרו בה עליה ואמרו חנית מסע ושריה כאשר אמרו עוד אבן שלמה מסע ועל ענין ובמקל יד וברומח. יונתן: קלעא דמטלא אבנא, כעין קלע. וכבר העיר Schultens על השרש נזע نزع בערב' והשם מנזע منزع, במשמ' חץ. אמר אלג'והרי: ואלמנזע באלכשר אלשׂהם. ולשאן אלערב: ואלמנזעה אלקוש אלפג'יא'.