ש"נ, — שה"פ של מי שעֹמֵס דבר, ואֶבֶן מַעֲמָסָה, אבן כבדה שאדם עֹמֵס, להתרגל בנשיאת משא כבד: והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מַעֲמָסָה1 לכל העמים כל עמסיה שרוט ישרטו (זכר' יב ג). — ואמר הפיטן: והצדקה לעשות, כפי יד וכמסות, ומשאות ומעמסות, להקים ולהרים (רשב"ג, אזהר', שמור לבי). — וגם במליצה הפשוטה: וכל מי שיעץ עליך בהנחה והתענוג ולהקל המשאות והמעמסות בדבר מהדברים אשר בו נפשך (ראב"ח, מאזני צדק, אלגזלי 71).