ש"ז, מ"ר מַעֲמַקִּים, סמי' מַעֲמַקֵּי, — מקום עָמֹק, בים וכדומה, Tiefe; profondeur; depth: עת נשברת מימים בְּמַעֲמַקֵּי מים מערבך וכל קהלך בתוכך נפלו (יחזק' כז לד). הלוא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מַעֲמַקֵּי ים דרך לעבר גאולים (ישע' נא י). טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי בְמַעֲמַקֵּי מים ושבלת שטפתני (תהל' סט ג). הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלב משנאי וּמִמַּעֲמַקֵּי מים (שם יה). — ובמליצה, למעמד שפל של אדם: שיר המעלות מִמַּעֲמַקִּים קראתיך יי' (שם קל א). — ובתלמ': (שליח צבור מתודה באמצע התפלה ואומר) ממעמקי הלב (שמואל, יומ' פז:). כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול מגלי הים שזו אומר לזו וכו' (אדר"נ ג). — ואמר הפיטן: יושב במעמק מצולה ומעמד אין וחמק דודי ומחמד עין נמק (ר"י בן גיאת יושב במעמק). להטים סבוה עובדי חמן ומסכת, ממעמקים צועקת ושוע שופכת (ר"י בן אביתור, הושענ', אלהים אמץ). עדי פתח סגוריה וחפש טמוניה והוציא כל רכושה, אשר הציף צלוליה ודלה פניני מעמקיה ומשה (רשב"ג, הצפור או דרור). העלי נא יונת רחוקים, קול מארץ מרחקים, הקוראה ממעמקים הגבירי שיר עד שחקים (ר"י הלוי, יעלו לאלף).