°, ש"ז, מ"ר מְעַרְעְרִים, — מי שמערער על דבר מהדברים: שאם בא המערער וערער לאחר ג' שנים ואמר הואיל שלא היו (האילנות) טעונין כולן פירות לא הייתי מוחה (רגמ"ה ב"ב לו:). דכיון דלא אכל כל הפירות גילה על עצמו שהשדה אינה שלו וירא להחזיק חזקה גמורה ולפיכך לא חשש זה המערער למחות (רש"י שם לז.). המוכר קרקע לחבירו ואחר שקנה הלוקח וכו' יצאו עליו מערערין וכו' יבטל המקח ויחזיר המוכר את הדמים ויעשה דין עם המערערין (רמב"ם, מכיר' יט ב). ואם בא מערער לומר יתכן היות וישר אל מלאך מהפעלים הכפולים וכו' התשובה נכונה לפניו (ראב"ע, שפת יתר ג). אפילו אם היה אותו פלוני לפנינו והיה טוען שהמערער מכרם או נתנן לו לא היה נאמן וכו' כיון שהמערער טוען שהשאילם או השכירם לאותו פלוני (טוחו"מ קלג). אעפ"י שאין חזקה בפחות משלש שנים אם המחזיק יביא עדים שהמערער סייעו ללקוט את הפירות והוליכם לביתו מיד הוי חזקה (שם קמב). אם המחזיק שלח למערער מהפירות דורון וקבלם מידו הוי חזקה (שם).