ש"נ, מ"ר מַעֲשַׁקּוֹת, — כמו עֹשֶׁק: הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מַעֲשַׁקּוֹת נער כפיו מתמך בשחד וכו' הוא מרומים ישכן (ישע' לג יה-יו). נגיד חסר תבונות ורב מַעֲשַׁקּוֹת שנאי בצע יאריך ימים (משלי כח יו). — ואמר המשורר: גאונו למול צר כאריה ולקנות חסדים ירוצץ כאלים מרוצה, ויופע להחיות מרודים ולשפיל מתי מעשקות ולסיר מרוצה (רמב"ע, תרשיש א קצ).