*, פעו"י, — היה באמצע, עמד באמצע, שָׂם דבר באמצע: המזבח ממצע באמצע העזרה שלשים ושתים אמה עשר אמות כנגד פתחו של היכל אחת עשרה אמה מן הדרום וי"א אמה מן הצפון נמצא המזבח מכוון כנגד היכל וכתליו (ר' יהודה, ת"כ, ויקר' ח ז). עירבו זה לצפון וזה לדרום מהלך לצפון כעירובו של זה לדרום ולדרום כעירובו של זה לצפון ואם מיצעו את התחום לא יזוז ממקומו (תוספת' ערוב' ג ד). בהמה של שני שותפין עירב זה בצפון וזה בדרום מהלכת בדרום כעירובו של זה בצפון, בצפון כעירובו של זה בדרום מיצעת את התחום אל תזיז ממקומה (ירוש' שם ג כא). שנים ששאלו חלוק אחד בשותפות וכו' זה ערב עליו לצפון וזה ערב עליו לדרום וכו' מהלך לדרום כרגלי מי שערב עליו לצפון ואם מצעו את התחום הרי זה לא יזיזנה ממקומה (בבלי ביצ' לז:). שנים ישראל ואחד כהן ממצעין את הכהן אימתי בזמן שכולם שוין אבל אם היה אחד מהן תלמיד חכם ממצעין את הדבר (ר' חנינא, ירוש' ברכ' ה ד). כשירד בנימין עמהם והיה יעקב אומר להם לא ירד בני עמכם וכיון שהגיעה שעה וירד עמהם היו ממצעים אותו והיו משמרים אותו (מד"ר בראש' צה). — ובמשמ' עבר באמצע: שלשה אין ממצעין ולא מתמצעין הכלב והדקל והאשה (פסח' קיא.). — ואמר הפיטן: אין צד וצלע יצליעוך, ורוחב וארך לא ימצעוך (שהי"ח ליום ב, ואני עבדך). — °מִצְּעוּ את החשבון, חלקו באמצע, לחצאים: כי היה להם לומר בבית דין כי מצעו את החשבון ביניהם ונותר לצמח כך וכך זוזים (תשו' גאוני מו"מ, סי' צו, בי"ת ד). אחד אומר במנה ואחד אומר בפ' ואחד אומר בק"כ נידוק בק' מפני שאנו ממצעים מה שיש בין המועט למרובה (שו"ע חו"מ קג ב).
— פֻע, *מֻצַּע, מְמֻצַּע, ממוצע, — עומד באמצע: שלחן בצפון משוך מן הכותל שתי אמות ומחצה ומנורה בדרום משוכה מן הכותל שתי אמות ומחצה מזבח ממוצע ועומד באמצע (יומ' לג:). בתחלה לא ירד אלא מלאך אחד שהיה ממוצע ועומד באמצע האש ואח"כ ירדה שכינה ודברה אתו מתוך הסנה (מד"ר שמות ב). גדולה היא הדיעה שהיא ממוצעת בין שתי הזכרות שנאמר כי אל דעות ה' (ר' יצחק, ירוש' ברכ' ד ג). — ובסהמ"א: של טובה יש בה שני דרכים אחד של צדקה ואחד של חסד ואליהו ז"ל ממוצע ביניהם (פדר"א טו). בטוב שלמות חכמתו וישר טבעו קיים (אברהם) כל המצות בלכתו בדרכים הממוצעים שהם עיקרי התורה ושרשיה (ר"י אנטולי, מלמד התלמיד' וירא). אתה מוצא שממוצע פרשת רבית בין שתי פרשיות של נדר (ספר חסידים, סי' תתתתשנח). — וגם בדברים מפשטים, °דֵעוֹת מְמֻצָּעוֹת, רחוקות משני הקצוות: הדעות הישרות שמנהיג אדם עצמו להלך בהם והם הדעות הממוצעות הבינוניות בין הקצוות הרחוקות וכל אחת מחברתה וכו' וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהן מדרך האמצעית הממוצעת בין שני הקצוות אל הקצה האחרון (ר"י אבן עקנין, ספר מוסר א יח). כי גופך על תכונת השלמות נצב, מגזע המזג הממוצע נחצב (רש"ט פלקיירא, המבקש כד). משל העולם אצל כתות האנשים כפרדס נאה ונהג בעליו שישקהו בכל יום פעם אחת ותהיה ההשקאה ההיא ממוצעת כי השווי יועיל לצמחים והמותר יזיק (ר"י בדרשי, פרדס א' אוצה"ס ג). שהפעולות שהם טובות הם הפעולות הממוצעות אשר יבאו ממעלות המדות (תרג' פי' רמב"ם לאבות ב ט). — והרחוק במדה אחת משני הקצוות: ויש מן הבע"ח מינים אחרים כאלו הם ממוצעים בין שתי אלה הקצוות (ר"י אלבו, העקרים ד ה). ושישמור הדבר שהוא ממוצע בין גופו וקנינו וזהו אשתו כי מצד מה כאלו היא גופו ומצד מה כאלו היא קנינו (מרפא לנפש יח:).
— הִתפ', *הִתְמַצֵּעַ, מִתְמַצְּעִים, — נִתְמַצְּעוּ, עבר ביניהם, עמד ביניהם: שלש אין ממצעים ולא מתמצעין ואלו הן הכלב והדקל והאשה (פסח' קיא.). עד שלא נבנה ביהמ"ק היתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון (ר"י בר' סימון, מד"ר שה"ש, הנך יפה). — ובסהמ"א: והם מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך (רש"י דבר' לג ג). שהתי"ו מתמצעת להפסיק אותיות השרש (הוא, ב"מ סה.). — ואמר הפיטן: כצירי מרפא ושלוחי אמונים, נתמצעו תאומים בזווג חתנים (בנימין בר"ז, אתי מלבנון כלה). — °ובמשמ' היה בין שני דברים: נקרה לאשר קרב מהגלגל מאד שיהיה אש ומה שרחק יהיה ארץ ומה שיתמצע היה וכו' אויר ומים (ר"י א"ת, כוזרי ה ג). ניצוץ השמש המכה לפעמים בכדור הארץ והוא מתמצע בשעת הנגוד בינו לירח (רמ"ע מפאנו, אמר' טהור', אם כל חי ב ב). והנה התמצעו בין חציך שנונים ולב אויבי המלך (המלים) עמים תחתיך יפלו וזהו ההתמצעות שהוא אחד מן היפויים (ר"מ ליאון, נופ' צופים ב ד). — °נִתְמַצַּע בין פלוני לפלוני, היה המְתַוֵּךְ ביניהם: לוי שנתמצע בין ראובן לשמעון בעסק תביעה שהיתה ביניהם (תשו' גאוני מו"מ, סי' רכג, בי"ת ה). לוי שהיה לו שותפות עם ראובן ומת ולו בת והשיאוה אמה ואחיה ליהודה וכו' ושמעון זה נתמצע בדבר לשדך ביניהם וכו' וזה אומר מאז נשאתי האשה ואתה ידעתה ונתמצעת בדברים זכיתי בממון שפסקו לי (תשו' רש"י יב).