°, ש"ז, – אֲסֵפָה או עצה: ויעשו עדת השמרים בני יוסף מקוה בכנשת שכם לברוח מפני היהודים (REJ Juil.-Sept. 1902, 71). ואחר כן השיג המלך את חכמי עדת בני ישראל השמרים ואת חכמי עדת בני יהודה ויאספם במקוה אחד לעינין לחקור על הפרקן אשר ביניהם וכו' וכל הדברים אשר היו בינם ובין אנשי יהודה במקוה המלך הם כתובים בספר הימים (שם 74-75). ויהי בעת ההיא אנשים רבים מעדת היהודים יושבים בקרית כפר נמרה ויעשו מקוה עצות וכו' בעצם היום הזה עשו היהודים מקוה בגלל הר' בבא רבה ויזממו להמיתו (שם 94-95).