* 1, ש"ז, — מה שנִמַּק מדבר מהדברים, מְקַק סְפָרִים ומטפחותיהם וכיוצא בזה: (המוציא לרה"ר) מאבני המזבח ומעפר המזבח ממקק2 ספרים וממקק מטפחותיהם כל שהן שמצניעים אותן לגונזן (שבת ט ו). ומקק3 שלהן (של כתבי הקדש) טעונין גניזה (גמ' שם קטו.). המחתך וכו' במקק הספרים ובמקק התפילין ובמקק מטפחות הספרים הרי אלו יגנזו (מס' ס"ת ה יד).
1 משרש מקק שלמעלה, ועי' הערה הבאה.
2 בקטע כ"י משנ' מֻק' בכ"י אלק' אדלר, מספר 8182 מנֻקד מִמְקַק, וכן ממקק בלי נקוד בכ"י אחרים, וכך בערוך דפוסים ראשונים, וכך במדב"מ. ובמשנה ברוב הדפוסים מקק, אך זה בודאי טעות, כי שני השמות הקודמים, מאבני המזבח ומעפר, מעידים כי גם כאן צריכה מם השמוש במשמ' מִן לפני השם מקק. ואין ספק בדבר כי הכונה היא לעצם הספר ולעצם המטפחות שנמקו ולא להעש האוכלת אותם.
3 ופרש"י וז"ל: אם בלו ונעשו רקבון אף המקק רקבובית של אכילת התולעים טעונה גניזה. ע"כ. מזה מוכח כי הכונה במקק היא הרקבובית מאכילת התולעת.