— קל לא נמצא.

—  נִפע', הָמֵק, נָמַקּוּ, נְמַקֹּתֶם, תִּמַּק, יִמַּקּוּ, תִּמַּקְנָה, נְמַקִּים, —  נִמַּק הבשר וכדומ', נעשה מַק, נעשה כמו דבר נרקב ולֵחה יוצאת ממנו, והעינים, נמסו ונהיו כמו מים:  וזאת תהיה המגפה אשר יגף יי' את כל העמים אשר צבאו על ירושלם הָמֵק בשרו והוא עמד על רגליו ועיניו תִּמַּקְנָה בחריהן ולשונו תִּמַּק בפיהם (זכר' יד יב). — והחַבּוּרָה:  הבאישו נָמַקּוּ חבורתי מפני אולתי (תהל' לח ו). —  ובמליצה בהשאלה, נִמַּק האדם וכדומ', נחלש, נהיה רפה בלי כח:  והנשארים בכם יִמַּקּוּ בעונם בארצת איביכם ואף בעונת אבתם אתם יִמָּקּוּ (ויקר' כו לט).  וּנְמַקֹּתֶם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו (יחזק' כד כג).  כי פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נְמַקִּים ואיך נחיה (שם לג י). —  והכוכבים בשמים, יכבו, יחרבו:  וְנָמַקּוּ כל צבא השמים ונגלו כספר השמים וכל צבאם יבול (ישע' לד ד). —  ובתו"מ:  נימוקה הריאה ואין חוט השדרה קיים (תוספת' חול' ג א).  הזב והזבה וכו' והמצורע שמתו מטמאין במשא עד שימוק הבשר (ניד' י ד).  נימוק הולד עד שלא יצא (ר"ש, שם ג ד).  אינו דומה נמוק פעם אחת לנמוק שתי פעמים (ר"מ, גמ' שם כז.).  אמרו להם ב"ה אף לדבריכם ליחוש עד שהרוק בתוך הפה שמא נימוק והולך לו (שם טז:).  עיברה תאומים ונימוקה שלייתו של שפיר (ירוש' שם ג ד). —  ובסהמ"א:  אם ניטלה (הכליה) ע"י חולי כיון שהקטינה לפחות מכשיעור כבר נאסרה ואיך תחזור להכשירה כשגמרו לכלות ולהמק (שו"ע יו"ד מד ו). —  ובמשמ' נתפורר ונמס:  מעשה שאמרו לו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו (תענ' ג ח).  אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה דומה לסיד שנטוח על גבי לבנים אפילו יורדין עליו מיעוט גשמים מיד נימוק1 ונופל (אלישע בן אבויה, אדר"נ כד). —  ובהשאלה:  בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים (ר"ה ג ח). —  וגם לפֵרוֹת:  רמון שנימק חציו וחציו קיים (תוספת' עוקצ' ב יב).  הפריש בכוריו נימוקו ניבוזו2 נגנבו נאבדו וכו' (ביכו' א ח).

—  הִפע', *הֵמִיק, תַּמִּיק, מְמִיקַתּוּ:  ואלו שכופין אותן להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ וכו' (אם התנה עמה) מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין מפני שממיקתו3 (כתוב' ז י).  לא תכנס (מילדת נכרית) ידה לפנים שלא תמיק את העובר במעיה (ירוש' ע"ז ב א).

—  הָפע', *הוּמַק:  ששה נסים נעשו באותו יום (שהשליך נבוכדנצר את חנניה מישאל ועזריה לכבשן האש)  ואלו הן צף הכבשן ונפרץ הכבשן והומק סודו4 ונהפך צלם על פניו וכו' (סנה' צב:).