ג. קָרָה

* 1, קל לא נמצא.

— נִפע', *נִקְרָה, בינ' נִקְרֶה, ניקרי, — קרה אותו קְרִי לילה2: כל האומר רחב רחב מיד ניקרי (ר' יצחק, מגי' טו.). ניקב בעטרה עצמה ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר (שמואל, יבמ' עו.). — ובסהמ"א: ואם יקרה בלילה (של יוה"כ) מותר לירד ולטבל במים כל גופו (הלכות קצובות דר' יהודאי גאון, הלכות יוה"כ, תורתם של ראשונים, הורויץ). אם תשים רגילה במטה שתישן בה לא תקרה ולא תחלום (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד ג).

— הָפע', *הָקְרָה, הוקרה, — כמו נִפע': ותפגוש אותם (אביגיל) גילת שוקה והלכו לאורה, ותפגוש אותם, הוקרו כולם (ירוש' סנה' ב ג).



1 [עי' מִקְרֵה, קְרִי, הערות.]

2 [השוה דרשת חז"ל על וַיִּקָּר אלהים אל בלעם (במד' כג ד): אין הלשון הזה ויקר אלא לשון טומאה היך מה דאת אמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה  (ר' יששכר דכפר מנדי, מד"ר בראש' נב; שם שם עד).]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים