*, מרובה, שת"נ, — מה שהוא הרבה, בנגוד למֻעט, ומָשָׁל: תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת (ר"ה ד:). שהחזיק מועט את המרובה (מד"ר בראש' ה).